כבר למעלה מעשור, שאני מסרב לבחון תלמידים על "ספר קריאה" ומסרב בתוקף לתת להם לכתוב "עבודה", שמהותה, סיכום ספר הקריאה, תשובות על 2 עד 3 שאלות.
העבודות האלה מייגעות, משעממות לגמרי. [גם הכותבים השתעממו, ולא בטוח שקראו בכלל את הספרים המומלצים/הנדרשים] הבן יקיר לי ביקש ממני לקרוא את הספר שהוא חוייב ולכתוב את העבודה במקומו. סרבתי. בתי דווקא שמחה שלא כתבתי במקומה עבודה, היא די נהנתה, אבל בקושי קוראת ספרים.
לפני עשור הרמתי ידיים ועברתי לסוג עבודה שנקרא "יומן מסע", שזו צורה מורכבת מאוד של קריאה. התלמידים מקבלים זמן ארוך לקריאה, תחנות בהן הם חייבים להגיש סכום של מה שקראו, משוב אישי וכן תלקיט/אוסף דברים שקרו להם בזמן הקריאה. התלקיט נפל מהר מאוד, כי זה דורש מחשבה מסדר שני ומיומנות גבוהה מאוד ביצירת הקשרים, אסוציאציות, חיבור מקורות ידע שונים, כולל ידע בגרפיקה, ציור, אינפוגרפיקה וכו'
אז-
לשמחתי רשת אורט פתחה את אתרי הלימוד שלה, ושם הפך הבלוג לכלי עבודה מרכזי ליומן המסע.
היום אני נעזר בתוכנה אחרת, אבל גם בה יש בלוג.
ספרי הקריאה נבחרים בלעדית על ידי התלמיד. אני לא מאשר ספרי ילדים מובהקים, אבל ספרים לבני נוער אהובים עליי. וכך תערובת מופלאה של ספרים מופיעים מדי שנה. הקבועים: הארי פוטר, אחד מהספרים; הזקן והים [ככל שיפתיע]. אליהם מצטרפים סופרים ישראליים כגלילה רון פדר, כסמדר שיר, כנאווה מקמל, כרם אורן ואין סוף ספרי פנטסיה ומד"ב, ספרי מתח, משטרה, ריגול וכו'
היום הסברתי בכיתה מדוע הם - התלמידים השנה - "מזלזלים" בכך שהם כותבים "שורה" במקום סכום קצר [10 שורות], לא כותבים משוב אישי, לא מבררים כיאות את הקונפליקט או ""נושא העל" [הנרטיב המופשט]. הסברתי להם, שיש להם הזדמנות יחידה, עבור חלק גדול מהם, לשוחח עם עצמם, לפגוש את עצמם באמצעות ספר הקריאה. הסברתי שלכותב משוב אישי בסגנון: הספר נורא מותח, זה לא משוב אלא סתם "יציאת ידי חובה". מה בספר מותח, למה פעולה X נראית לך מסוכנת, אפילו שזה ספר דמיוני. מדוע אתה מזדהה עם הדמות? איזה חלק בך מתחבר עם הדמות.
כמו כן הבעתי את צערי על כך, שהם לא קוראים ספרים, מתגאים בזה. הם גם לא קוראים ספרות אלקטרונית [לא להתבלבל], וקראתי לאחרונה ב'הארץ' אני חושב קינה על מות הספרות העברית, שמתברר שרק בני 65 ומעלה קוראים ספרים נייריים והצעירים יותר גם לא מטרידים עצמם בספרות דיגיטלית.
N-LEE קראה לעצמה בתגובה לפוסט של הקנקן - מהמוזרים שעדיין קוראים ספרים נייריים. יש משהו בדבריה, כמה מוזר. בזמני מי שלא קרא ספרים היה "מוזר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה