יש מקום לבקר אותי, לו תרצו, על בחירת הפוסט היום, יום שלישי להפתעה המזוויעה שנפלה עלינו. כיוון שאני עמוק בתוך התקף חרדה, ואין ברצוני להעיק על המחלקה הפסיכיאטרית, אני כותב שירים וקורא חומרים שכל קשר שלהם למצב, מקרי, בלשון המעטה.
ב- QUORA עלתה השאלה הזו:
בחרתי לענות עליה בהרחבה, ואני מעלה כאן את תשובתי.
זו המצווה
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ.—
ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ל"ט–מ"א
אלה פרשנויות מקובלות
בסוכות מצווה עלינו התורה לקחת את ארבעת המינים – אתרוג, לולב, הדס וערבה.
ככתוב: "ולקחתם לכם... פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל"
לארבעת המינים נאמרו כמה משמעויות במשך הדורות: כמשל לעם ישראל, כמשל לאברי האדם וכרומזים לאושפיזין:
משל לעם ישראל
אתרוג – בעל טעם ובעל ריח – מסמל אנשים הלומדים תורה (טעם) ועוסקים במעשים טובים (ריח).
לולב בעל טעם (התמר) וחסר ריח – מסמל אנשים שלומדים תורה ובעלי ידע נרחב, אך מעשיהם אינם טובים.
הדס – חסרת טעם ובעלת ריח – מסמלת אנשים שלא לומדים תורה, אך מעשיהם טובים.
ערבה – חסרת טעם וחסרת ריח – מסמלת אנשים שאינם לומדים תורה ואינם עוסקים במעשים טובים.
אגידת ארבעת המינים מסמלת את האחדות בין כל הסוגים בעם ישראל.
משל לאברי גוף האדם
נאמר בהושענות של רס"ג כי ארבעת המינים באים לכפר על האדם, כל מין על איבר הדומה לו במראהו
האתרוג דומה ללב, והוא מכפר על הרהורי לב של חטא וחיבול.
הלולב דומה לעמוד השדרה של האדם, והוא מכפר על הגאווה והשינאה.
ההדס דומה לעיניים, והוא מכפר על הסתכלויות אסורות ומורדות.
הערבה דומה לשפתיים, והיא מכפרת על לשון הרע.
משל לאושפיזין
בספר הזוהר מובאת פרשנות קבלית לארבעת המינים, לפיה הם משל לאושפיזין ולשבע הספירות:
שלושה בדי הדס רומזים לשלושת האבות: אברהם (חסד), יצחק (גבורה) ויעקב (תפארת).
שני בדי הערבה רומזים לאחים משה (נצח) ואהרן (הוד).
הלולב מזכיר את יוסף (יסוד) שזקף קומתו כנגד אחיו.
והאתרוג רומז לדוד המלך (מלכות).
הנה עוד הסבר נפלא -
ארבעת המינים מסמלים את האהבה לה':
רבי עקיבא מספר לנו במדרש שארבעת המינים מייצגים את האהבה שלנו לה', בגלל שכל אחד מהמינים כתוב בפסוק העוסק בקב"ה.
האתרוג מוזכר בפסוק "הוד והדר לבשת".
הלולב מוזכר בפסוק "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה".
הערבה מוזכרת בפסוק "שירו לאלו-הים זמרו שמו, סולו לרוכב בערבות"
ההדס מוזכר בפסוק "והוא עומד בין ההדסים"
- - - - -
והייתי רוצה להוסיף את גסות הרוח שלי, אבל הסימבוליקה המינית של חפצים מוכרת בעולם וגם ביהדות.
ארבעת המינים מכילים שני סמלים מובהקים לאברי המין האנושיים:
לולב - סמל פאלי [פאלוס = איבר המין הזכרי]
אתרוג - סמל מובהק לרחם, להכלה.
הדס - לידה מחדש, בריאה
ערבה - פוריות
במלים אחרות, לפנינו טקס פאגאני, שעבר סובלימציה, לפי פרוייד והסבריו על האבולוציה של התרבות. יתכן שבתרבויות אחרות אליליות ומוחשיות יותר, פולחן הסתיו, אני מניח, בוצע כך שהמלך שוכב עם הכוהנת של אלת החקלאות והפריון לעיני כולם.
כמעט מתבקש, ואני בחוסר זהירות אקמית מובהק מעדיף לקפוץ ללא שום ביסוס, לראות בארבעת המינים מעין "הגשמה" - מתן גוף וחלל לשיר השירים, שבעצמו הוא שיר פוריות ואהבה ממדרגה ראשונה.
לא לשכוח, ישראל הנמצאת על גבול המדבר, הסתיו והחורף הם תקופות הצמיחה, והתרבות המקראית הושפעה מהתרבות המצרית והמסופוטמית בתוכה התקיימה והתקיימו טקסי פריון מגוונים.
אשר על כן, בסוכה, שעצמה היא סמל של רחם אלוהית או אלת פריון [השכינה] מתחולל ריקוד הפריון.
מקור התמונה - https://www.antiquities.org.il/activity_Item_ido.asp?sec_id=22&sub_subj_id=453&id=88
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה