משה אבן – עזרא- תאוות לבבי
תַּאְוַת לְבָבִי וּמַחְמַד עֵינִי / עֹפֶר לְצִדִּי וְכוֹס בִּימִינִי!
רַבּוּ מְרִיבַי – וְלֹא אֶשְׁמָעֵם, / בּוֹא, הַצְּבִי, וַאֲנִי אַכְנִיעֵם,
וּזְמָן יְכַלֵּם וּמָוֶת יִרְעֵם. / בּוֹא, הַצְּבִי, קוּם וְהַבְרִיאֵנִי
מִצּוּף שְׂפָתְךָ וְהַשְׂבִּיעֵנִי! / לָמָּה יְנִיאוּן לְבָבִי, לָמָּה?
אִם בַּעֲבוּר חֵטְא וּבִגְלַל אַשְׁמָה / אֶשְׁגֶּה בְיָפְיָךְ – אֲדֹנָי שָׁמָּה!
אַל יֵט לְבָבְךָ בְּנִיב מְעַנֵּנִי,/ אִישׁ מַעֲקַשִּׁים, וּבוֹא נַסֵּנִי.
ההיה הומו אם לאו? מאז לימודיי באוניברסיטה, עת נפגשנו לראשונה עם שירת החשק של משוררי ספרד, מורי, פרופ' עזרא פליישר, הסכים לקבל את השירה הזו כחיקוי שעשועי, חצרוני, משחקי, אלטיסטי ואולי נהנתני והדוניסטי של עשירי ספרד – היהודים – ומשורריהם, שנדרשו לכתוב שירה משעשעת ומבדרת, בעיקר קישוטית ומתוחכמת במיוחד לנשפי החצר שלהם.
סוניס ומנור* בכתבה ממנה נלקח שיר זה אומרים את אותו הדבר כמו פליישר:
סוניס: "למען האמת מבין משוררי ימי הביניים קשה למצוא מישהו שלא כתב שירה כזאת. זה היה חלק ממה שנקרא שירי שעשועים והמשוררים כתבו שירים דומים לנערים ולנערות בהבדל אחד: הנערה לא יכולה להתמסר והנער כן. זאת שירה שעיקרה קונבנציות, יש בה דימויים שחוזרים על עצמם, כמו חצי המבטים שנורים מקשת הגבות".
מנור: "הם קראו לנערים האלה עופר או צבי ואלה שירים מלאי חשק. רבי יהודה הלוי, רבי אבן גבירול, רבי אבן עזרא, מגדולי פרשני המקרא, רבי שמואל הנגיד, המשורר הגדול של שירת החול הספרדית בעברית ופרשן תלמודי גדול ומפולפל, שכותב שירי חשק מופלאים בישירותם ונועזותם".
אז היו או לא היו הומואים?
השיר הזה קורא לאהוב, העופר, להתגבר על כל מה שמסביב, כל מה שנאמר על הדובר, לבוא אליו ממש ולנסות אותו. יש לשים לב לשינוי בתבנית החרוז המבריח שהיה מקובל בימי הביניים, מה שתואם חריזה מסורגת בימינו. ויש אולי לראות קשר בין החרוזים לבין משמעות המלים ומיקומן בתוך השיר, על אף הקונוונציה המקובלת של מבנה הבית.
מנור: "הם קראו לנערים האלה עופר או צבי ואלה שירים מלאי חשק. רבי יהודה הלוי, רבי אבן גבירול, רבי אבן עזרא, מגדולי פרשני המקרא, רבי שמואל הנגיד, המשורר הגדול של שירת החול הספרדית בעברית ופרשן תלמודי גדול ומפולפל, שכותב שירי חשק מופלאים בישירותם ונועזותם".
אז היו או לא היו הומואים?
השיר הזה קורא לאהוב, העופר, להתגבר על כל מה שמסביב, כל מה שנאמר על הדובר, לבוא אליו ממש ולנסות אותו. יש לשים לב לשינוי בתבנית החרוז המבריח שהיה מקובל בימי הביניים, מה שתואם חריזה מסורגת בימינו. ויש אולי לראות קשר בין החרוזים לבין משמעות המלים ומיקומן בתוך השיר, על אף הקונוונציה המקובלת של מבנה הבית.
דלת-סוגר וחרוז מבריח.
------------------------------------------------* סוניס ומנור, נפלאתה, אנתולוגיה של שירה להט"בית, הוצ' חרגול
הזמנה לפיוט – ערך סביר יותר;
דר' חביבה ישי – משה אבן עזרא – השירים, סדרת שירת תור הזהב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה