סוֹף דָּבָר / יהודה ליב גורדון
(לשרה שפירא)
לֹוֶה אָנֹכִי; חוֹבוֹתַי
עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹתַי –
שַׂעֲרוֹת הַזָּקָן וְהַפֵּאָה,
וּבְרֹעַ מַעֲמָדִי
אֵין לְאֵל יָדִי
לְשַׁלֵּם גַּם עֲשָׂרָה לְמֵאָה.
וּבְכֵן הַמְּעַט אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי
יַסְפִּיק לָךְ לְתַשְׁלוּמֵי מנְחָתֵךְ,
וְאֶת יֶתֶר הַשִּׁירִים הִנַּחְתִּי
לְמַתְּנַת-דְּרָשָׁה בְּיוֹם חֲתוּנָתֵךְ,
אֶפֶס כִּי תְמַהֲרִי לִמְצֹא לָךְ חָתָן
בְּטֶרֶם יִקְרְאוּנִי לִסְעֻדַּת לִוְיָתָן.
יְהוּדָה הַלֹּוֶה.
בעיני זה שיר יפהפה. מעין שיר מוסר ותוכחה, אבל כלפי עצמו. כלפי חוץ הוא בהחלט מעין הלקאה עצמית, עד אשר מגיעים לשורה השלישית בבית השני, המעלה את האפשרות שהחובות הינם שירים. שהרי שרה שפירא הכירה את יל"ג והם קיימות תכתובת בת שנה ביניהם. :
"
שרה שפירא מתוך: קול עלמה עברייה : כתבי נשים משכילות במאה התשע-עשרה > קול עלמה עברייה כתבי נשים משכילות במאה התשע־עשרה > חלק שני מאמרים ומכתבים גלויים בעיתונות
שרה שפירא שהתכתבה עם יל"ג ונודעה בשירים עבריים שכתבה , פרסמה מאמרים קצרים בעיתונות התקופה . בהספד שפרסמה שרה שפירא בשנת , 1897 על אחד ממשכילי הזמן שמת בטרם זמנו , היא מונה את שבחיו כאוהב השפה העברית , כמשתתף תדיר בכתבי העת העבריים וכפעיל למען החייאת השפה העברית . הכותבת רואה עצמה כחלק מן החוג הפנימי והפעיל של אוהבי העברית , ומתוך התיאור מתגלה גם ההווי המיוחד של המשכילים המקפידים על הדיבור העברי . מתוך : המליץ , , ( 10 . 1 . 1898 ) 37 גליון . 288
אם כך, הגישה הליצנית משובבת נפש, היא מרחיקה את דימוי המשורר הסובל והמתענה ומעלה דמות שנונה, בעל הומור ואירונית בהחלט.
יש לחזור וללמד את ילג, את שיריו הקטנים והנפלאים.
מקור – פרויקט בן יהודה
שרה שפירא – קול עלמה עברייה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה