דליה פלח - שלושת הַסַּפָּרִים
דליה פלח היא אחת מאותן משוררות, שכאשר פוגשים בהן, לפחות אני, חוטפים זבנג בראש. כי לפתע פוגשים בשירה שמזכירה לקורא מהי שירה באמת.
אין זה סוד שקוראי שירה, ובכלל אוהבי אומנות חיים את חייהם בחיפוש אחר אותו זבנג מיוחד. בין החוויות הגדולות שאומנות מעניקה לנו נמצאים אומנים רבים. חלקם טובים חלקם מצוינים, אבל תהיה תמיד רק אותה אחת שתזכיר.
כך קרה לי עם ספרהּ של אלזה מורנטה "אלה תולדות" שפתאום עורר בי געגועים לאפוס גדול וכתוב היטב, וכך קרה לי עם דליה פלח.
אף אחד לא יודע מי זו דליה פלח. יש הגורסים שזו משוררת פלסטינית הכותבת בעברית. האם זה חשוב בכלל?
הנה השיר היפהפה, שפורסם בתרבות וספרות, הארץ, 25.3.05 :
שלושת הַסַּפָּרִים
ראיתָ שאין סיכוי לגדל שׂערות:
פקעת דהויה תלויה עליךָ,
כמו שרידי-קדוש שֶׁפִּדְרוּם,
מולבנת כמו דרך ערפל.
פתאום ראיתָ מספרה,
ובהּ שלושה גברים בחלוקים לבנים,
כבני שבעים שנה.
ובעודך מסֻפָּר במספרים מלוכלכים,
שנכנסו אל הפקעת באומץ של אֳמָן,
ונחלצו בנצּחון –
שני הספרים האחרים, היושבים בעדינות
בצד, ומסתכלים באלכסון,
שאלו יותר ויותר איפה אתה גר.והסַפָּר, שמחלפות לבנות, זקנות,
נפלו תחת ידיו,
אמר – כדי להגן ולאהוב -:
"הוא גר עם הוריו".
ולו רק בשביל שורת הסיום המבריקה הזו קיים השיר השלם דיינו. השיר מספר סיפור קטן שקצת מטעה בפרטים שבו, או חושף אותם בזהירות רבה. בפתיחת הסיפור הדוברת – הנוכחת בכל שלבי הסיפור, מסבירה ומפרשת כל דבר – מציגה את הסיבה לגזירת השיער. "אין סיכוי לגדל שערות: " והנה מגיע הפירוט שמסביר את הסיבה. הפירוט לא מסביר כלום, חוץ מאשר לתאר את פקעת השיער הדהויה ולבנה, כמו פידרו אותה, כמו שמפדרים שיער של קדושים [?]
והנה "פתאום" ראית מספרה. פתאום? אבל השיר פותח במסקנה שאין סיכוי לגדל שערות, אז מדוע המספרה היא: פתאום. בתוך המספרה תמונה שגרתית ונטולת מיסתורין – למי שמכיר את מספרות הגברים העתיקות בהן באמת יושבים ספרים מזדקנים לבושים בחלוק לבן. [המספרה האחרונה שראיתי היתה ברחוב כצנלסון בגבעתיים. היה בה ספר אחד מזדקן, לבוש חלוק שסיפר קבוצה מצומצמת של לקוחות. לפני שנה היא נמכרה, הושכרה ומאז החליפה פניה כבר פעמיים.] אבל, אפשר גם לראות דברים אחרים בתמונה השגרתית הזו. [רגע.. מייד].
עכשיו הסיפור מתמקד בגזירת השיער ובסיטואציה האנושית סביב גזירת השיער. בל נשכח: שלושה ספרים, גבר בעל פקעת שיער ודוברת נוכחת-לא נוכחת. קטע סיפורי זה מתחלק לשניים:תיאור גזירת השיער וההתענינות של שני הספרים האחרים במקום מגוריו של המסופר. חלקו הראשון של קטע זה מתואר כמו איזו עשיה אמיצה של של המספרים בפקעת השיער "אומץ של אֳמָן" והן אפילו מנצחות – תיאור המעורר תהיות רבות כבר בנקודה הזו, האם השיר הוא על תספורת או על דברים אחרים לגמרי. שהרי עד כאן כבר נמסרו לנו מספיק פרטי מציאות מוזרים, למרות שהם נשמעים "פשוטים ויומיומיים" לגמרי. ההזרה היא שם המשחק הפואטי עד כאן. למשל הדימוי בטור השלישי בשיר. מי הוא הקדוש שמפדרים אותו. יש כאן רמז לטקס נוצרי או אולי לפולחני קדושים מקובלים במקומותינו? מהו ענין ה"פידור" אם לא הסתרה ו/או העצמה של רכיב מסויים? והנה הטור הרביעי השואב את בסיס הדימוי מעולם אחר : מולבנת. מתכת מולבנת או שמא מולבנת בצבע? השיער מולבן כמו "דרך ערפל", כלומר הערפל מלבין אותו או אולי רק כך אפשר להבין את "ההלבנה" של פקעת השיער. ועוד לא דיברנו על המילה פקעת, שאיננה קוקו אלא שיער אסוף בצורה של חבילה עגלגלה, כמו שנהגו אימותינו בעבר לאסוף שיערן. אבל, כל הרכיבים האלה נגזזים באומץ של אומן, בניצחון של המספריים המלוכלכים. מלוכלכים. מדוע חשוב לציין את היות המספרים מלוכלכים? האם הלכלוך הוא קונטרסט טוב ללבן השיער? או אולי הלכלוך הוא ניגוד ללבן המסמן איזה טוהר? או אולי בתהליך של לידה יש לכלוך?
חלקו השני של הקטע הסיפורי הוא השאלות של שני הספרים, ש"יושבים בעדינות/בצד" – שימו לב לתמונה המופלאה הזו. לדעתי יש בה איכות של ציור מינימליסטי. האימאז' שולח אותנו לשולי האירוע, לתנועה המעודנת, הלא מאיימת לכאורה "מסתכלים באלכסון". המבט האלכסוני הוא מבט טעון תמיד. זה מבט לא גלוי, לא ישיר. מבט המסתיר יותר ממה שהוא מגלה. מבט שיש בו סוג של איום או סוג של הצטנעות. והנה הדוברת מפרשת את מידת האיום : שואלים יותר ויותר. השפה משחקת כאן משחק מבריק. הפעולה הופכת לכמות. הכמות הזו גדלה. יש בה איום. על אף העובדה שהם נמצאים בצד.
חלקו האחרון של הסיפור הוא ניסיון הספר להגן על המסתפר. ושוב עולה השאלה "מדוע".
מבחינה תחבירית [על פי התחביר הזה פירקתי את השיר לארבעה חלקים] השיר מורכב מארבעה משפטים, כלהלן:
טור 1 – 4 / משפט ראשון; טור 5 – 7 / משפט שני; טור 8 – 13 / משפט שלישי; טור 14 – 17 / משפט רביעי. המבנה הזה מחלק את השיר ל4 יחידות קטנות – אותן אפשר לקרוא כך:אקספוזיציה, סיבוך [פתאום ראית מספרה], שיא [שואלים יותר ויותר], התרה [הוא גר עם הוריו].
ההתרה "הוא גר עם הוריו" כל כך קומית על רקע המשמעויות המאיימות שעלו קודם לכן, שכמובן השיר מתנער מחזותו ה"רצינית", עתירת המשמעויות הסמבוליות [אלה שאני ראיתי] לסוג של שיר שאולי עוסק בזקנה, בהתימרות להיחלץ ממנה באמצעות גידול שערות ובהבנה שאין אפשרות.
אפשר גם לקחת את השיר למקומות אחרים: שערות+ גזיזת שערות – שמשון ודלילה. השער כביטוי לגבריות, לאונות עזה וגזיזתו מעין "סירוס" של הגבר/שמשון.
אפשר אולי לראות בשיר מחווה לעולם שאיננו עוד. עולם שבו יש מספרות רק 'לגברים' ובהם יש ספרים מזדקנים, משועממים ומחפשים קצת ענין בחייהם. אולי אפילו פארודיה על יחסי ספר-מסופר. ולא נעלמה מעיני הקריצה הזו: "ובעודך מסופר" – כמו התספורת היא גם סיפור הסיפור שלך. והרי, וכאן תפקיד הדוברת בשיר עקרוני, הדוברת היא המספרת את סיפור התספורת הזה.
שם השיר מעורר בי אי נוחות קלה. הוא מניע בי זכרונות ואסוציאציות אבל אני מתקשה לשים את האצבע עליהם, ולכן אולי אזכיר רק את ,"שלושת המלאכים" מסיפור אברהם בפרשת לך לך.
יש בשיר משחק מתוחכם מאוד ברמות שונות של סמלים, אזכורים תרבותיים שונים וקריאה פשוטה מאוד שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה