פורטרט של אשה / אסתר ראב
רֵאשִׁית חָכְמָה:
הֱיוֹת אִתְּךָ -
כַּאֲשֶׁר יְהִי
הָרוּחַ בָּאִילָן.
רֵאשִׁית חָכְמָה:
צַיֵּת לְךָ -
כְּצַיֵּת צִפּוֹר לִמְעוּפָהּ.
רֵאשִׁית חָכְמָה:
הֱיוֹת שֶׁלְךָ -
כַּאֲשֵׁר תְּהִי
הַגֶּפֶן לַאֲדָמָה.
- - - - - - - - - - - - - - - -
עכשיו אפשר לדבר על השיר המקסים הזה, אחרי הביקורת שהטחתי ביוצרי האסופה האנכרוניסטית גם במחצית שנות השמונים.
אבל לפני שאדון קצת בשיר הנה תמונה שמצאתי בגוגל של אסתר ראב בצעירותהּ
מהפורטרט לא עולה דמותה של הדוברת בשיר, כיוון שפורטרט משמעו ציור חזית, בדרך כלל ראש וכתפיים, לפעמים גם הטורסו. לפעמים הפורטרט הוא גם ציור צדודית. אבל פורטרט מהסוג אותו כתבה אסתר ראב לא ממש מצאתי.
מה שמוביל אותנו לדיון/הרהור בשיר הזה, ולהבנה שאין הכוונה בשיר, כנראה, לצייר דמות אשה אלא ובעיקר לצייר את "מהותה הנפשית" או מהותה העקרונית של "אשה". שהרי השיר נקרא "פורטרט של אשה" ואין "אשה" מיודעת, כמו מדובר באשה ספציפית. מסקנה זו דוחפת למסקנה נוספת, או להשערה נוספת שמדובר בניסיון לצייר "כל אשה", אולי, וזו יומרה גדולה מאוד, אם כי במבנה העומק של השיר, יתכן ומטרה זו הושגה.
השיר מורכב משלושה חלקים המאוחדים במבנה אחד ללא חציצה גרפית ביניהם אלא ארגון החלקים באמצעות הרפרן "ראשית חכמה" ומעין תבנית רטורית החוזרת על עצמה באופן שיטתי: פועל בציווי והסבר הציווי. מייד ייאמר שפעמים כתוב "היות" ורק פעם אחת כתוב "ציית". שלושה חלקים אלה ממפים אם כך את "פורטרט של אשה" סביב שלושה צירים מרכזיים: היות אתך, ציית לך, היות שלך. כל אחד מצירים אלה מפעיל מערכת סמנטית-תרבותית מורכבת מאוד של יחסי גבר אשה, אבל נקודת החיתוך הבסיסית היא "אתה".
הארגון הרפרני של השיר, והדמיון התחבירי בין שלושת חלקיו ממקדים את הפורטרט בקשר ההכרחי בין אשה לבין גבר. הדוברת אף פותחת כל חלק "ראשית חכמה", כלומר בטרם כל דבר אחר, או החכמה ב"היות אשה" הוא "היות לך". הגבר הופך אם כך לנקודת המוקד של הציור.
מכאן עולה שראשית חכמה ב"היות אשה" הוא:
- 1. היות אתך כמו רוח באילן
2. ציית לך כמו צפור למעופהּ
3. היות שלך כמו הגפן לאדמה
היות אתך / היות שלך - הציווי "היות" גזור מהשורש "הי"ה" שיש בו יסוד של "הוויה" מציאות, ולפעמים גם שם האלוהים בעברית. שם השיר בהחלט מכוון בעוצמה רבה לקריאה הפשטנית, אולי אפילו מרגיזה מעט של תפיסת האשה כתלויית גבר, שאינה מסוגלת להיות אשה ללא גבר. אלא שבדיקת ההסברים של "המציאות" מעלה אפשרויות חתרניות רבות סביב הפשטנות בקריאה הראשונה.
מה המשמעות של "היות אתך - / כמו רוח/באילן"?ההסבר הזה חותר תחת המשמעות הפשטנית של "היות אתך". אמנם מתוארים "כוחות" מן הטבע, אפילו יש יסוד גבוה של ציוריות "רומנטית-לירית" ב: רוח ואילן. מי מייצר את הרוח? האילן? מי הרוח? מי האילן? אפילו הזהות של שני המשתתפים בתנועה הזו לא ממש ברורה. יאמר האומר: אילן זכר/ רוח נקבה, אענה ואומר: רוח זכר גם. כלומר התמונה של ההתמסרות איננה שלמה וחד משמעית ופשטנית. יתרה מכך - האומנם הרוח היא חלק מהעץ? האמנם העץ הוא מייצר הרוח? האמנם הרוח היא "עם העץ"? שהרי הרוח גם יכולה לשבור את העץ, לעבור ליד העץ. החזות הלירית הזו מתפרקת ליסודותיה, ולפתע התמונה הפרה-פמיניסטית של האשה התלויה בגבר ליצירת הזהות המינית לא מתקיימת כלל.
החלק השני מרגיז אף יותר. "ציית לך - כציית צפור למעופהּ" - כמו בחלק א' הפשטנות הנצפית איננה אלא מסיכה לסתירה, חתרנות ואולי אפילו סוג של "כאוס". האם הציפור מצייתת למעופהּ? יש במשפט הזה בעיה לוגית . עולה ממנו כמו המעוף מצווה והצפור מצייתת. איך המעוף "מצווה"? שהרי אין זה "מעוף" סתם, אלא המעוף של הציפור המצייתת לו. האם הציפור מצייתת למעוף שלה? מהקשרו של השיר אפשר להניח שהמעוף של הציפור הוא "הגבר", שהרי היא כותבת "ציית לְךָ". מי זה ה-לְךָ הזה? היתכן שזה הבן של הדוברת? האם זה אביה? כנראה שלא בנהּ של הדוברת, כי סוג כזה של ציות, ובהמשך לחלק א' הוא לגבר בן-זוג, אם כי לא אוכל למנוע ממש משמעות של אב דומיננטי המגדיר את זהותה המינית/מגדרית של בתו.. אפשרות כזו מסבכת כמובן את המשמעות הפשוטה "לכאורה" של השיר, ומעלה אפשרויות פיענוח אחרות ומרתקות לא פחות.
כך או אחרת, הקשר בין הציפור למעוף מעלה באחת את יסוד האוויר/הרוח שבחלק א' וכן את יסוד החירות/החופש הקשורה בציפור או במעוף בתרבות שלנו, לפחות. והרוח הרי מתחברת מייד לסוגייה זו, בוודאי בהקשרהּ המטאפורי השחוק, "רוח האדם". ציות - צפור למעופה/חירותה - האין זה "תרתי דסתרי"? או האם חייבת האשה לציית לגבר: בן זוג/אביה על מנת להגיע לחירותה?
החלק האחרון,מורכב משני סמלים חזקים, ניגודיים לסמלי האוויר בשני החלקים הקודמים. גפן / אדמה. "היות שלך" כמו "הגפן לאדמה" -גפן היא סמל של פוריות. גפן היא מקור ליין, לחושניות, לשמחה. אדמה - על הקשריה המורכבים ביהדות ובמיתוס המוצא הכנעני ממנו שאוב סיפור הבריאה היהודי בתנ"ך. כאן בחלק השלישי קשר הפוריות החזק בולט, אבל רק הוא. שני העצמים: גפן/אדמה שניהם בנקבה, מה שמצביע על כוליות נשית/נקבית אלילת. אלת פריון, כי אדמה= חיים, נפש, אדם,אשה וגפן = פוריות, חושניות, שמחה. ה"אתה", היתכן שהזכר קיים כאן רק לצורך ההפריה ההכרחית? לצורך השמחה של יחד, אך לא בהקשרי הנכנעות הקיימים בקריאה שטחית של השיר?
היות אתך / היות שלך - הציווי "היות" גזור מהשורש "הי"ה" שיש בו יסוד של "הוויה" מציאות, ולפעמים גם שם האלוהים בעברית. שם השיר בהחלט דוחף בעוצמה רבה לקריאה הפשטנית, אולי אפילו מרגיזה מעט של תפיסת האשה כתלויית גבר, שאינה מסוגלת להיות אשה ללא גבר. דא עקא, שבדיקת ההסברים של "המציאות" מעלה אפשרויות חתרניות רבות סביב הפשטנות בקריאה הראשונה.
מה המשמעות של "היות אתך - / כמו רוח/באילן"?ההסבר הזה חותר תחת המשמעות הפשטנית של "היות אתך". אמנם מתוארים "כוחות" מן הטבע, אפילו יש יסוד גבוה של ציוריות "רומנטית-לירית" ב: רוח ואילן. מי מייצר את הרוח? האילן? מי הרוח? מי האילן? אפילו הזהות של שני המשתתפים בתנועה הזו לא ממש ברורה. יאמר האומר: אילן זכר/ רוח נקבה, אענה ואומר: רוח זכר גם. כלומר התמונה של ההתמסרות איננה שלמה וחד משמעית ופשטנית. יתרה מכך - האומנם הרוח היא חלק מהעץ? האמנם העץ הוא מייצר הרוח? האמנם הרוח היא "עם העץ"? שהרי הרוח גם יכולה לשבור את העץ, לעבור ליד העץ. החזות הלירית הזו מתפרקת ליסודותיה, ולפתע התמונה הפרה-פמיניסטית של האשה התלויה בגבר ליצירת הזהות המינית לא מתקיימת כלל.
החלק השני מרגיז אף יותר. "ציית לך - כציית צפור למעופהּ" - כמו בחלק א' הפשטנות הנצפית איננה אלא מסיכה לסתירה, חתרנות ואולי אפילו סוג של "כאוס". האם הציפור מצייתת למעופהּ? יש במשפט הזה בעיה לוגית . עולה ממנו כמו המעוף מצווה והצפור מצייתת. איך המעוף "מצווה"? שהרי אין זה "מעוף" סתם, אלא המעוף של הצפור המצייתת לו. האם הצפור מצייתת למעוף שלה? מהקשרו של השיר אפשר להניח שהמעוף של הציפור הוא "הגבר", שהרי היא כותבת "ציית לְךָ". מי זה ה-לך הזה? היתכן שזה הבן של הדוברת? האם זה אביה? כנראה שלא בנה של הדוברת, כי סוג כזה של ציות, ובהמשך לחלק א' הוא לגבר בן-זוג, אם כי לא אוכל למנוע ממש משמעות של אב דומיננטי המגדיר את זהותה המינית/מגדרית של בתו.. אפשרות כזו מסבכת כמובן את המשמעות הפשוטה "לכאורה" של השיר, ומעלה אפשרויות פיענוח אחרות ומרתקות לא פחות.
כך או אחרת, הקשר בין הציפור למעוף מעלה באחת את יסוד האוויר/הרוח שבחלק א' וכן את יסוד החירות/החופש הקשורה בציפור או במעוף בתרבות שלנו, לפחות. והרוח הרי מתחברת מייד לסוגייה זו, בוודאי בהקשרהּ המטאפורי השחוק, "רוח האדם". ציות - צפור למעופה/חירותה - האין זה "תרתי דסתרי"? או האם חייבת האשה לציית לגבר: בן זוג/אביה על מנת להגיע לחירותה ההכרחית?
החלק האחרון,מורכב משני סמלים חזקים, ניגודיים לסמלי האוויר בשני החלקים הקודמים. גפן / אדמה. "היות שלך" כמו "הגפן לאדמה" -גפן היא סמל של פוריות. גפן היא מקור ליין, לחושניות, לשמחה. אדמה - על הקשריה המורכבים ביהדות ובמיתוס המוצא הכנעני ממנו שאוב סיפור הבריאה היהודי בתנ"ך. כאן בחלק השלישי קשר הפוריות החזק בולט, אבל רק הוא. שני העצמים: גפן/אדמה שניהם בנקבה, מה שמצביע על כוליות נשית/נקבית אלילת. אלת פריון, כי אדמה= חיים, נפש, אדם,אשה וגפן = פוריות, חושניות, שמחה. ה"אתה", היתכן שהזכר קיים כאן רק לצורך ההפריה ההכרחית? לצורך השמחה של יחד, אך לא בהקשרי הנכנעות הקיימים בקריאה שטחית של השיר?
- אם נבדוק את השיר מההיבט המגדרי:
חלק א' - זכר/נקבה ; [זכר/זכר]
חלק ב' - נקבה/זכר
חלק ג' - נקבה/נקבה
או אם נבדוק את סוגי הסמלים:
חלק א' - מוחשיים / מוחשי/מופשט [רוח]
חלק ב' - מוחשי / מופשט [מעוף = הכללה]
חלק ג' - מוחשיים
אז מהו "פורטרט של אשה" - האם הוא המעבר מאיזו "תלות רוחנית" לכאורה אל פוריות במשמעות העמוקה ביותר של יצירת חיים בניגוד לזכר שרק מפרה, קטליזטור ותו לא?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה