לא מכיר תקופה היסטורית קודמת למאה ה- 17, בה היחיד שאינו מלך, הפך למרכזו של עולם, והיחיד המטאפיזי נדחק לשוליים או הפך מצוי בכל חלק מהפלנטה הזו, פנתאיסט כתפיסת שפינוזה, כלומר, עבודת אלילים, לפי היהדות המסורתית. פרוייקט החילוניות, שבעצם שמו מתייחס לדת, קודש-חול, החל עם ראשוני המשכילים בני תקופתו של ד'קארט וכמה מקודמיו.
חול, פנוי מאלוהים או מעבודת קודש.
יהיה מטופש להתעלם מהיסטוריה ארוכה, מגוונת ומורכבת מאוד בשם מציאות עכשווית, החותרת להעלים את אלוהים מתחומה, ולכונן באופן נחרץ ברית בין בני אדם, ללא האיום הבלתי נסבל, של ההוא למעלה, למטה או על פני הפלנטה. מדינת ישראל הוקמה על בסיס הדת היהודית [ודוק - לא הלאום היהודי. הלאום נקרא - עברי או ישראלי], השפה שלנו היא עברית/ישראלית. אידיש - יהודית, זו שפת תושבי מזרח אירופה בעיקר, והם רק חלק קטן משותפי השיח והאמונה.
אני נוטה לגחך כשאני רואה אנשים מקצינים עד אינסוף אידיאולוגיה או תפיסת עולם. כך נשים מעוצבות בחדרי ניתוח המצטלמות עם חוטים על גופן כדי למנוע טענת "פורנוגרפיה" מעוררות בי קבס כאותן נשים עטויות גרבי צמר ובגדים עבים בחום הישראלי.
אבל אלה התנהגויות קצה. באמצע השאלה היא: דת יהודית והיחס אליה.
דת היא מערכת חוקים, בבסיסה אמונה באיזו ישות בעלת עוצמה, שכוחה נובע מהיעדרותה ומחשש בלתי פוסק ממנה. המדינה המודרנית מחליפה מערכת זו. לא שהיא טובה יותר, אבל לפחות בני אדם יוצרים עבור עצמם את חוקיהם.
המאבק כאן בישראל, אך גם בעולם המוסלמי, וכן גם בעולם הנוצרי בין הדת לבין החוק האנושי [מערכת החוקים האנושית] הינו מאבק רצחני, שמתקרב אליו רק המאבק בין "שומרי החוק" לכנופיות מאורגנות היטב של פושעים [מאפיה, יאקוזה, משפחות פשע]. גם כוהני הדת, בכל דת [ לא בדקתי את ענין הבודהיזם, ההינדו או השינטואיזם ע"מ לטעון אודות כוהני הדת שלהם] משלוש המונותאיסטיות שמחים משררה ש"נטלו" על עצמם. בניגוד לשלטון אזרחי [כל שלטון] בו בני אדם נבחרים או בוחרים את עצמם, כוהני הדת מתיימרים להיות חלק מההחלטה האלוהית, מביצוע והפעלת ההחלטות האלוהיות וכחלק מהסוד האלוהי, לא פחות.
לכשעצמי, חיה ותן לחיות.
תחומי הרוח שאני מלמד עדיין קשורים בטבורם לתרבות היהודית והדת היא חלק מהתרבות היהודית. עם זאת, ככל שאני קורא ספרות הנכתבת כיום, ההתרחקות מהדת כמנוע יצירתי או כמקור רוחני, לשוני גבוהה.
האם, בהנחה שלא יחול שינוי דרסטי, האם נכדתי או ניני יצטרכו להכיר את מערכות הדת, אפילו בצורתן השטחית כפי שאני נוטים להכיר היום, על מנת ליצור, לכתוב, לדבר, לפתח טקסים משפחתיים, לא ממש נראה לי.
אבל וכידוע -
רק לשוטים, לשיכורים, לילדים נתנה הנבואה אחרי חורבן בית שני. האמת היא, ויש מחקרים היסטוריים מעולים שמצביעים איך כוהני הדת, במהלך בית שני הרחיקו ונידו את הנביאים והחוזים למיניהם, והעבירו את השליטה לכוהני בית המקדש ולרבנים של הסהנדרין. חורבן הבית השני, ומפעל העברת המוקד היהודי-אמוני-חקיקתי ליבנה חיסלו גם את מעמד כוהני הקודש והשאירו שליטה בידי הרבנים.
שכונת סנהדריה הירושלמית. מכוערת, מלוכלכת ומותירה כתם רע על הזיכרון ההיסטורי על שמו היא קרואה - סנהדרין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה