העברית יחסית נוחה בציון קשרי השארות [kinship] שבה.
בשפות אחרות ובתרבויות אחרות, לקרוא לאשה - סבתא מבלי לדעת מאיזה צד, זו בעיה, או לציין שדודי בא לבקרני בעייתי, דוד מצד האבא או דוד מצד האמא.
מקווה שציינתי את כל אפשרויות השיוך המשפחתי-השבטי-החברתי, שבתרבות המערבית שלנו, שמעודדת אינדווידואליזם קיצוני, עד כמעט התכחשות אפילו ל- דנ"א: תעשיית ניתוחי הפלסטיק מוכיחה זו השכם והערב; מבחר אמצעי הזיהוי הלשון המגדריים אף הם מעודדים זאת. תהליכים נוספים כמו: הריון נטול גבר אלא רק זרעו; גידול ילד ללא אמא, למעט רחם מושכר לצורך כך, אף הם מכוונים את היחיד או היחידה לחיים נטולי יחסי שארות, למעט הבסיסיים ביותר - יחסי הורות.
על רקע ההתפתחויות הללו, וכן הארכת החיים [ אט אט מגיעים לגיל 100 כשהמוח עובד והגוף מתפקד], חלק גדול ממושגי השארות בטלים לגמרי. סבתא צעירה [אפילו היא בת 80] לא תכנס להגדרת הסבתא בחברה שבטית או אפילו של מחצית ראשונה של המאה העשרים. [בה התחילו השינויים האדירים עם הקפיצה הטכנולוגית-המדעית ] צעירים רבים מתחתנים או יוצרים חוזה והוריהם אינם מוזמנים או יודעים על כך. נשים צעירות רבות בוחרות ללדת ילד, מבלי מחויבות לאף גבר. הן חזקות, עצמאיות ויכולות לעבוד ולפרנס ולגדל ילד. אז מי צריך דוד/ה? מה חשוב איך קוראים לאמא מצד החתן או מצד הכלה, והאם הגיסה היא באמת אחות של הזוג או בעלה של אחות בן הזוג?
טוב רע?
לא יודע, באמת.
התמזל מזלי וחותנתי/חמותי כמו הוריי לא ראתה בהיות חמות כלי לשליטה. לשמחתי אחי זוגתי היגר טרם נישואיו כך שמושג הגיס חסר משמעות, והיותי ביחסים קשים עם אחיי [בין היתר בשל אי ראיית יחסי השארות מחייבים] מנע ממני גם להתמודד עם נשותיהן או לאחיי או לנשותיהן להתמודד עם בת זוגי.
אבל
עם זאת, אני מתפקד כסבא לכל דבר וענין, ממש כמו בסיפורים על סבא. כך גם בת זוגי. אנחנו גם חם וחמות שמקפידים על קלה כחמורה ביחסים עם בני הזוג של צאצאינו, והמחותנים שלנו הם חברים, שותפים ובוודאי לא אויבים.
גם, באופן סמלי אמצתי את אחייני עקב גירושו ממשפחתו הגרעינית על ידי הוריו, וזכיתי להיות סנדק של בנו השני של אחייני.
כל אחד ואחת מלאים בסיפורי משפחה ארוכים, קשים, מעוררי רחמים או מעוררי צחוק. רבים מנסים לשכנע אותנו שמשפחה היא גשטאלט שגדול מסה"כ חלקיה, אבל זו שטות. בחברה בה אנחנו חיים, יש לנו הזכות לבחור את משפחתנו, ממש כך. האם זה מקרי שרבים מתגרשים ומתחתנים? בוודאי שלא. האם זה מוזר שאדם מחליט לנתק קשריו עם משפחתו? עם אחיו?
אבי ע"ה נהג לומר שמשפחתו ידועה באיזמיר [או היתה ידועה] כמשפחה שכולם רבים עם כולם, משפחה מפורקת שלא מצליחה לשמור על הקשרים השבטיים, המשפחתיים שלא להזכיר "כלכליים".
אמי בת יחידה חסרת כישורים בסיסיים לחנך אחים לערבות הדדית, בהיותה אינדווידואליסטית קיצונית, הצליחה, מה ל'שות, לגדל אינדווידואליסטים כמוה.
אבל איננו חריגים, לשמחתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה