רק לפני שבוע הצטרפתי ל- LINKEDIN , וכבר זכיתי בשתי זכיות - האחת פגשתי עמית לשעבר שהתברר שהיה שכן של אחד מחבריי הטובים ביותר בילדותו, ומכיר את אחי ז"ל. ריתקה אותי העובדה שאין לי זכרון מכך ששוחחנו על אחי, ויש לי תמונת פניו, כך שבטוח נפגשנו.
הזכייה הבאה: שלוש הצעות עבודה מעכשיו לעכשיו. תגיד כן, וקדימה.
אז אין לי תלונות, למה שיהיו לי?
נכון, הסיבה לבואי ללינקדאין מסרב להענות לפניותיי, וכך אני נשאר תוהה האם הוא נפטר [בכל זאת הוא ב- 20 שנים לפחות מבוגר ממני] או סתם לא מעונין לשוחח.
את חיי באינטרנט התחלתי בשנת 1995. אבי ע"ה קנה לי מחשב יקר, הראשון שלנו. התחברנו לרשת, מחירים שכיום לא היו עוברים - אבל אז, חישבנו דקות שימוש וכו' רשתות חברתיות היו אז "יוא"ל" אתר האינטרנט - הפורטל - של עיתון הארץ. הבסיס היה פורומים סביב נושאים שונים. היתה רשת נוספת, אבל לא השתמשתי בה, בה היה מודרטור של פורום, ואנשים נכנסו או יצאו על פי רצונו.
אח"כ גילינו את הצ'ט, את פורטלי: נענע, וואלה, תפוז, אורט. מנועי החיפוש הרציניים והגדולים, יאהו למשל. הדפדפן של "ווינדוז" וכו' וכו'
אין לי פסיק טענה כנגד אף רשת חברתית. לא היתה לי אז בראשית טענה, למעט איטיות התעבורה של המידע. כבר אז ידעתי, ובמקומות רבים הזהירו כנגד אובדן ה"חירות" בשל מסירת פרטים אישיים. עד לפני כשנתיים אף לא קניתי דרך האינטרנט, אבל מאז.. הרבה מים זרמו ועדיין, אני מקווה, זורמים בירדן.
אני קורא את כל הכתבות, את "שליטת צוקרברג" על התודעה, על העדפת הטכנולוגיה על בני אדם, על שימוש לרעה ברשתות [שאיננה אחריות הרשת! הסכין מעולם לא מחליטה לדקור כידוע], על מכירת "הסודות" ליזמים ולמוכרנים, על כך שפורטל [אטרף ] נפרץ וכל הסודות של כולם מתאווררים בעולם הרחב.
אני גם קורא על הטרדות מיניות, אונס וירטואלי, פרסום סרטים אינטימיים, על סחיטה לצורך כופר. ואני שואל: אם בני אדם העבירו את חייהם לרשתות הדיגיטליות השונות [עד כדי אפשרות של חיים מלאים - כולל סקס עצמוני - מול מסך המחשב, הנייד, המשקפיים החדשניים] מדוע שכל פשעיהם, סטיותיהם יישארו מחוץ לרשת.
אני לא מקורי.
ישנו סרט, לא זוכר שם, ישנו רומן מד"ב, לא זוכר שם, שזה הנושא שלהם, המלא. ברומן אדם שוקע לתוך תיבה בסגנון סרקופג, מלא בנוזלים מזינים, אפשרויות מלאות לחילוף חומרים פנימי וחיצוני ונשימה מלאה, לכמה חודשים בהם הוא חי בעולם וירטואלי, אולי אפילו מספק מהעולם החיצוני. ברור לכם, שהעלילה היא עלילת פשע, והגיבור נתקל בבעיות תחזוקה אישית ועוד מכשולים רבים המצביעים על הממשק חיים-וירטואליה-טכנולוגיה-ביולוגיה-פסיכולוגיה. הסרט מבוסס על משחקי מציאות מדומה, בה מרכיבים משקפיים [נכון, כמו בקניון] וישנה משימת חיפוש "קווסט" היה פיצ'ר אהוב בגוגל, ועל מורים שהתקדמו לאינטרנט מעבר למסמך ממוחשב בלבד.
אני בעד כל הרשתות החברתיות.
אני בעד הכשרת ילדים מגיל אפס לשימוש נאור ברשתות, כמו שמלמדים אותם לא להכניס אצבע לשקע או ללהבה בוערת, או כמו שמלמדים אותם להסתדר בג'ונגל האורבני בו הם חיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה