סִלחי אִמי / לילי זלוף
אחוזַת רַעד אֹמַר
יום יָבוא אִמִי
והשלום יגיע גם למחוז קברךְ
אז אֶשק למצח מצבתךְ
רֵיחַ עפרךְ יְעורר רֶגש אֱנוש
בלֵב של אֶבן
עירַק שנולדנו בּהּ לְדורות
בְּאַדמתהּ רֶחֶם תשעת יְרָחַי
אני שהייתי יַלדה בּעֵת מוֹתךְ
סִלחי אִמי עַל שֶנָדדתי
יוֹם יָבוא ואֶחֱקֹק מֵחָדש שמךְ
בּעלֶה הֲדס
רְווּי בְּמי הפְּרת והחִדֶקל.
יש לי חבר ממוצא עיראקי, יוסי אלפי, שתמיד מבטא את הגעגוע הבלתי נסבל שלו למקור מחצבתו, כמעט באותן מלים של לילי זלוף, הבית האחרון. גם הוא ומשפחתו הותירו מאחור את כל תרבות המופת היהודית שיצרו במשך אלפי שנים, למען החלום הציוני.
השיר בפני עצמו עדין, צנוע. חף מסנטימנטליות מופרכת, כולו ביטוי של געגוע עמוק לאם, לקברהּ ולרצון העז לנשק את המצבה. השיר גם במבנהו צנוע מאוד, אופייני לשירת במאה העשרים שזרקה את הפרוזודיה לכל הרוחות [ השפעות פוסט אלתרמניות], וראתה בקיטוע שורות את עיקר המלאכה השירית, אם כי בשיר הזה בבית הראשון ישנה "הגררות" לצורת הפתגם –
"רֵיחַ עפרךְ יְעורר רֶגש אֱנוש
בלֵב של אֶבן"
זו בעצם מהותו המרכזית של השיר, העפר וריחו , אבן המצבה ומצחה של הדוברת "רווי במי הפרת והחידקל".
אני מצר מאוד על כך שמתוך 3 ספרי שירה השיר הזה הוא היחיד שמצאתי, במכללת הרצוג ואצל בלפור חקק. חבל.
אם במשרד החינוך נערכים לרה-ארגון של השירה שילמדו תלמידינו, מן הראוי והמומלץ שלילי זלוף תצורף לרשימה.
מקור השיר – מכללת הרצוג – דעת
ביוגרפיה – מאמר ב'הארץ' , דעת , ויקיואנד
מאמר על שירתה –בלפור חקק
החלום הציוני - היהודי הבבלי - יוסי אלפי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה