באופן חריג וחד פעמי אני מרשה לעצמי לפרסם פוסט יום אחרי בבלוג הזה.
*
עַד שֶׁיִּתְפַּזֵּר הֶעָשָׁן
אֲנִי מִתְרַחֵק
מִכָּאן
שֶׁיַּמְשִׁיךְ לָטוּס, הַזְּמַן
עוֹד שׁוֹאֵל
לְאָן
שׁוֹלֵף קוֹצִים מֵהָאֶצְבָּעוֹת
כְּאֵב עוֹקְצָנִי, יֵשׁ
לְהַקְהוֹת
מַמְשִׁיךְ בְּשֶׁקֶט לְקַוּוֹת
שֶׁתָּשׁוּב אַהֲבָתֵךְ
אוֹתִי לְכַסּוֹת
פִּטְרִיַּת עָשָׁן שְׁחֹרָה
חֲפִירוֹת בָּאֲדָמָה
קַוִּים, בֵּין דְּמוּתִי
וּדְמוּתָהּ
© איתן
החריזה הזו מדגישה כמובן את הרעיון בכל צמד בתים. הבית האחרון אינו חלק מהשיר, הוא לא נובע מהטקסט, על פני השטח לפחות [ על מוטיב העשן החוזר, להלן ], לא משלים את הטקסט, אלא באמצעות "סמיכות" [ היות ליד ] מנסה ליצור קשר, זיקה או הקשר. זו גישה פוסטמודרניסטית מובהקת בכתיבה, זו המורדת בעקיבות רעיונית, ומעדיפה את הקליידוסקופ הרעיוני והמשמעויות הנוצרות מהנחה דברים זה ליד זה [ הסמכה, סמיכות ].
הבית החמישי חוזר על המילה "עשן" שבבית הראשון, אלא, שהחיבור הזה יוצר היפרבולה [ הגזמה ] שמתאימה יותר לשירת פאתוס רומן-רומנטית, ולא לטקסט המינורי הזה.
בקיצור - מחד גיסא עד הבית החמישי שיר אהבה מינורי, חיוור מאוד, בו כל הליבידו מוחבא, מכווץ , כמנהג גברים [ להקהות-לכסות] ובבית החמישי מתפרץ הליבידו כפצצה. פטרית עשן. כאן ההגזמה עוברת את גבול החתרנות,[ פטריית עשן = אחד מסמליה המבעיתים של פצצת האטום ] לטעמי, תחת הליבידו הכבוש והרמוס. [להקהות - לכסות, בית 3, בית 4 ]
יש מלחמה, לא פחות. השורה השניה בבית החמישי הינה רפרור למלחמת העולם הראשונה ולאחד מסמליה הכי מובהקים - חפירות ופצצות גז חרדל. [ פטריית עשן?] וכך זכינו בשתֵּי מלחמות עולם בשיר אחד קטן, שהן תמצית "הקוים" [ מהות, המתאר, האופי, הסגנון ] בין דמותי לדמותה?
מחד גיסא לטעמי הסמל, המטאפורה והדימוי מוגזמים מבחינה אמוטיבית, אסוציאטיבית וגם תרבותית- קונוטטיבית .
מאידך גיסא, הדרמה, הקרנבל של העשן, הפצצה והרגשות החזקים הינם ביטוי מלא לאותו ליבידו כבוש ודרוס, מדוכא ומסורס "אנטי גברי- סטריאוטיפי", לא החלטי[ מכאן לאן, בית 1 בית 2 ], כשהוא מתפוצץ, כך בדיוק יתפוצץ.
מי לנו אם לא חבורת מונטי פייטון ללמדנו אמת בסיסית זו.
הדף של איתן ליב בפייסבוק
המשורר אישר לי לפרסם את השיר ואת הטקסט שלי תחתיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה