אָנֹכִי לְצִיּוֹן / צבי אלעזר טלר
[פורסם לראשונה ביולי 2016 ]
הַאָשִׁיר, אִם אֶחְדַל, זֹאת שְׁאֵלָה קָשָׁה,
מִלְחָמָה בֵין הַשֵּׂכֶל וְהַהַרְגָּשָׁה.
חֲדַל אַל תָּשִׁיר! הַשֵּׂכֶל יְחַוֶּה דֵעַ,
לָמָּה זֶה תָשִׁיר וּלְךָ אֵין שׁוֹמֵעַ?
מְשׁוֹרְרִים לוֹעֲזִים הֵם יָדָם רוֹמֵמָה,
הֵם עוֹשִׂים חַיִל וּמַשְׂכֻּרְתָּם שְׁלֵמָה.
בְּשָׂפוֹת עֲשִׁירוֹת יָשִׁירוּ יַעֲשִׁירוּ,
הֵם חַיִּים לְחַיִּים כִנּוֹרָם יָעִירוּ.
וְאַתָּה מְשׁוֹרֵר עִבְרִי בְּשָׂפָה עֲנִיָּה,
שִׁירָה עִבְרִיָּה לְאַחֶיךָ נָכְרִיָּה!
שִׁירָה שִׁירָתְךָ! הַרְגָּשָׁה אוֹמֶרֶת,
כְּצִפּוֹר זֹאת שָׁם בַּיַּעַר מְשׁוֹרֶרֶת;
הִיא תָשִׁיר וְלֹא תִשְׁאַל אִם לָהּ שׁוֹמֵעַ,
אִם יֵשׁ שִׁירָהּ מֵבִין נַגֵּן יוֹדֵעַ.
אִם יֵשׁ מְבַקֵּשׁ: אֶת קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי,
זַמְרִי כִי טוֹב כִּי נָעִים הָרִיעִי!
וָאֹמַר לְצִיּוֹן כִּנּוֹרִי אָעִירָה,
אָנֹכִי לְצִיּוֹן אָנֹכִי אָשִׁירָה!
מזל שמדי פעם אני מציץ בחדשות פרויקט בן יהודה, והנה נפלתי על משורר זה, שמעולם לא שמעתי את שמעו, לא זכור לי אפילו מאחד המאמרים על שירת התחייה. חיטטתי קצת בגוגל, גוגל SEARCH,שהוא מנוע חיפוש ל"חוקרים", מאמרים ישנים, לא ממש מצאתי עליו ואודותיו, אבל אני די עצלן, והחיפושים שלי קצרי מועד באשר התשוקה שלי לתשובה עזה מהחיפוש עצמו.
טלר בהחלט פעל וחי בתקופת ביאליק. הוא נולד לפניו, אבל חי במהלך העשורים המשמעותיים ביותר ביצירת ביאליק השירית – 1890-1914 לערך. עפ"י גרסה אחת נפטר ב- 1914 ואחרת 1924, אבל ובעיקר ככל הנראה לא השאיר רושם רב.
השיר הזה סנטימנטלי ויבבני חשוב משתי סיבות: הראשונה היא "המצב האנושי",
[פורסם לראשונה ביולי 2016 ]
הַאָשִׁיר, אִם אֶחְדַל, זֹאת שְׁאֵלָה קָשָׁה,
מִלְחָמָה בֵין הַשֵּׂכֶל וְהַהַרְגָּשָׁה.
חֲדַל אַל תָּשִׁיר! הַשֵּׂכֶל יְחַוֶּה דֵעַ,
לָמָּה זֶה תָשִׁיר וּלְךָ אֵין שׁוֹמֵעַ?
מְשׁוֹרְרִים לוֹעֲזִים הֵם יָדָם רוֹמֵמָה,
הֵם עוֹשִׂים חַיִל וּמַשְׂכֻּרְתָּם שְׁלֵמָה.
בְּשָׂפוֹת עֲשִׁירוֹת יָשִׁירוּ יַעֲשִׁירוּ,
הֵם חַיִּים לְחַיִּים כִנּוֹרָם יָעִירוּ.
וְאַתָּה מְשׁוֹרֵר עִבְרִי בְּשָׂפָה עֲנִיָּה,
שִׁירָה עִבְרִיָּה לְאַחֶיךָ נָכְרִיָּה!
שִׁירָה שִׁירָתְךָ! הַרְגָּשָׁה אוֹמֶרֶת,
כְּצִפּוֹר זֹאת שָׁם בַּיַּעַר מְשׁוֹרֶרֶת;
הִיא תָשִׁיר וְלֹא תִשְׁאַל אִם לָהּ שׁוֹמֵעַ,
אִם יֵשׁ שִׁירָהּ מֵבִין נַגֵּן יוֹדֵעַ.
אִם יֵשׁ מְבַקֵּשׁ: אֶת קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי,
זַמְרִי כִי טוֹב כִּי נָעִים הָרִיעִי!
לֹא תֵדַע אִם הִיא מְשׁוֹרֶרֶת מְצֻיֶּנֶת,
הִיא שִׁירָה לוֹקַחַת וְשִׁירָה נוֹתֶנֶת,
וַאֲנִי נִפְעָם לֹא אֵדַע אַכְרִיעַ,
כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל, לְמִי רוּחִי אַבִּיעַ?
הִיא שִׁירָה לוֹקַחַת וְשִׁירָה נוֹתֶנֶת,
וַאֲנִי נִפְעָם לֹא אֵדַע אַכְרִיעַ,
כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל, לְמִי רוּחִי אַבִּיעַ?
וָאֹמַר לְצִיּוֹן כִּנּוֹרִי אָעִירָה,
אָנֹכִי לְצִיּוֹן אָנֹכִי אָשִׁירָה!
מזל שמדי פעם אני מציץ בחדשות פרויקט בן יהודה, והנה נפלתי על משורר זה, שמעולם לא שמעתי את שמעו, לא זכור לי אפילו מאחד המאמרים על שירת התחייה. חיטטתי קצת בגוגל, גוגל SEARCH,שהוא מנוע חיפוש ל"חוקרים", מאמרים ישנים, לא ממש מצאתי עליו ואודותיו, אבל אני די עצלן, והחיפושים שלי קצרי מועד באשר התשוקה שלי לתשובה עזה מהחיפוש עצמו.
טלר בהחלט פעל וחי בתקופת ביאליק. הוא נולד לפניו, אבל חי במהלך העשורים המשמעותיים ביותר ביצירת ביאליק השירית – 1890-1914 לערך. עפ"י גרסה אחת נפטר ב- 1914 ואחרת 1924, אבל ובעיקר ככל הנראה לא השאיר רושם רב.
השיר הזה סנטימנטלי ויבבני חשוב משתי סיבות: הראשונה היא "המצב האנושי",
La Condition humaine
של המשורר. אין לו מקשיב ושומע, בניגוד למשוררי לעז, שמשכורתם שלמה, הוא כותב בשפה עניה, ולא בטוח כלל שמישהו בכלל יבין אותו, גם אם יקרא.
הסיבה השניה היא השירה. על אף תחושת וודאות שאין לו מקשיב, הרי כציפור ביער שלא מוטרדת מי מקשיב עליו לכתוב שירתו. הסופו של שיר הוא אף מצא את היעוד - ציון.
במלים אחרות, הדיון הפנימי הפותח את השיר מסביר מדוע השכל ממליץ לא לשיר ואילו הרגש, בוודאי ממליץ לשיר. המשכו של השיר, ובמיוחד סופו מסביר מדוע ולמה ישיר המשורר נטול הקהל, נטול השפה ונטול שמץ הרגשה שמישהו מקשיב לו באמת:
אִם יֵשׁ מְבַקֵּשׁ: אֶת קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי,
זַמְרִי כִי טוֹב כִּי נָעִים הָרִיעִי!
לֹא תֵדַע אִם הִיא מְשׁוֹרֶרֶת מְצֻיֶּנֶת,
הִיא שִׁירָה לוֹקַחַת וְשִׁירָה נוֹתֶנֶת,
וַאֲנִי נִפְעָם לֹא אֵדַע אַכְרִיעַ,
כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל, לְמִי רוּחִי אַבִּיעַ?
וָאֹמַר לְצִיּוֹן כִּנּוֹרִי אָעִירָה,
אָנֹכִי לְצִיּוֹן אָנֹכִי אָשִׁירָה!
בדרך לא דרך שירת ציון של ריה"ל הופכת בשיר הזה לשירת היחיד המתוסכל שאין קורא לשירתו, אבל ישנה ישות מיסטית וגדולה שמקשיבה לו. דומה כי התפיסה המהותית והעקרונית של ריה"ל בדבר הדיאלוג הנצחי הקיים, אצל טלר אין דיאלוג, כי אם חדשיח שעל מנת להצדיקו הוא מחברו לציונות או לשירת הגעגועים לציון.
אִם יֵשׁ מְבַקֵּשׁ: אֶת קוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִי,
זַמְרִי כִי טוֹב כִּי נָעִים הָרִיעִי!
לֹא תֵדַע אִם הִיא מְשׁוֹרֶרֶת מְצֻיֶּנֶת,
הִיא שִׁירָה לוֹקַחַת וְשִׁירָה נוֹתֶנֶת,
וַאֲנִי נִפְעָם לֹא אֵדַע אַכְרִיעַ,
כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל, לְמִי רוּחִי אַבִּיעַ?
וָאֹמַר לְצִיּוֹן כִּנּוֹרִי אָעִירָה,
אָנֹכִי לְצִיּוֹן אָנֹכִי אָשִׁירָה!
בדרך לא דרך שירת ציון של ריה"ל הופכת בשיר הזה לשירת היחיד המתוסכל שאין קורא לשירתו, אבל ישנה ישות מיסטית וגדולה שמקשיבה לו. דומה כי התפיסה המהותית והעקרונית של ריה"ל בדבר הדיאלוג הנצחי הקיים, אצל טלר אין דיאלוג, כי אם חדשיח שעל מנת להצדיקו הוא מחברו לציונות או לשירת הגעגועים לציון.
הפרוזודיה של השיר -
הבית
השיר שהעתקתי וגם פרסמתי הופיע כרצף של 22 שורות, כל שתי שורות חורזות. בשדירות לה בחרתי לחלקו לחמישה בתים וסיומת של 2 שורות מפני, שכל ארבעה טורים יש רעיון חדש, או תפנית חדשה. לדוגמה : ארבעת הטורים הראשונים פותחים בפרפרזה למונולוג ההמלטי הידוע [ להיות או לא להיות] ומסתיימות בתחושה של הניכור, הבדידות ההמלטית אף היא: " לָמָּה זֶה תָשִׁיר וּלְךָ אֵין שׁוֹמֵעַ?"
הבית השני, עובר לספר לנו על משוררים לועזים, על שפתם העשירה וכלכלתם המובטחת, וכך בבית השלישי אנחנו עוברים לתוכחה עצמית או להתמודדות עם האמת הנוראה: "שירה עבריה לאחיך נוכריה" [ החרוז הפנימי מעצים את תחושת הניכור והזרות במפגש שתי המלים - עבריה ונוכריה.
שתי השורות האחרונות הן דגרסיה ממש קיצונית מהנרטיב המרכזי של השיר. לו אשתמש בתפיסת במבנה הסימפוניה - שני נושאים - כפי שהשתמש בה מירון בניתוחו את "כוכבים בחוץ" [ מפרט אל עיקר ] , הרי נושאי השיר הם: אני המשורר ללא קהל // השירה המתקיימת בכל מקרה. החיבור של שני נושאים אלה מתקיים בסיום הסנטימנטלי, המאג'ורי כמעט הבאתטי של השיר, עם רפרור מובהק לקינה על נהרות בבל. לכן נראה לי מבחינה מבנית שאפשר להשאירן כ"חתימת השיר".
החרוז
אפשר גם לחלק את השיר ל- 11 בתים דו-טוריים, כשהחריזה הדו-טורית מעצבת אותם. התבנית הדו-טורית, במיוחד בעזרת החריזה מולידה אפשרויות צליליות הרבה יותר מורכבות, אך גם אפשרויות פיענוח נוספות יותר. אגב, החרוז עצמו לא בא רק כדי ל"קשט" את השיר, אלא בהיותו רכיב מבני ומצלולי, הוא הופך גם לרכיב נושא משמעות. לדוגמה - שירה עניה / נוכריה. החרוז מעלה לדעתי את הקשר בין היות העברית "זרה" לשומעיה והיותהּ דלה [ עניה ], גם כתוצאה מכך.
המשקל
המשקל הטוני-סילאבי מורכב מ- 4 דקטילים וטרוכיי אחד, ודי דומה למשקל האיטלקי - [טור אחר הוא האחד-עשרי האיטלקי ( Endecasillabo ) המלעילי] *
לסיכום
לסיכום
השיר אמנם אינו ממיטב השירה שנכתבה אי פעם, אבל הוא מצביע על מיומנות פרוזודית גבוהה מאוד, על הכרה מעמיקה על אמצעים רטוריים אחרים, כדוגמת החזרה לסוגיה, אנפורה, פיפורה, חזרה ],אינטרטקסטואליות והכרה, לדעתי של שירה מזמנים קודמים.
- מקור נוסף - יוניופדיה, צבי אלעזר טלר
- מקור – פרויקט בן יהודה
- ביוגרפיה – ויקיואנד
- רשימת יצירות, הספריה הלאומית - צבי אלעזר טלר
- מירון דן, [תשמ"א], מפרט אל עיקר - מיבנה, ז'אנר והגות בשירתו של נתן אלתרמן, הקיבוץ המאוחד, תל אביב
- שפאן, ש [ תשי"ט], משקל, מטריקה, פרוסודיה, פרוייקט בן יהודה [מקור - ערך ב“מלון הספרות החדשה העברית והכללית” לא. שאנן, מהדורת “דבר” תשי"ט ]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה