כמו בובות חתן כלה. קריאה בשירו של רוני סומק "שיר אושר"
קריאה פשוטה של השיר מחייבת לשים לב לכך: שהזוג הוא כמו "בובות חתן כלה." כמו כן "גם אם תבוא סכין" - כלומר בוא הסכין הוא אפשרות אחת מני רבות.
שיר אושר
אנחנו מֻנָּחים על העוגה
כמו בֻּבוֹת חתן כלה.
גם אם תבוא הסכין
ננסה להִשָּאֵר בְּאותה הפרוסה.
שם השיר "שיר אושר" בנוי כך שאפשר לקרוא אותו כ"שיר של אושר/האושר" או כשיר שהוא אושר או כשיר ייצוגי לאושר. ההכללה הגבוהה בשם השיר והניסוח כ"תופעה עצמאית" מכוונת את הקורא/הנמען לקראת מערכת ציפיות מורכבת ומגוונת מאוד. מייד בטור הראשון ואחר כך בטור השלישי עולות שתי תמונות שאולי נחשבות כ"שיא האושר" וכ"שיא הסכנה/האיום" על האושר. נישואין ואיום על פירוקם. אלה תמונות פשוטות מאוד, שלרגע עולה המחשבה בלב הקורא: האם הדובר בשיר חושב שהקורא "אהבל"?.
יש, לדעתי לפחות, בקריאה ראשונה של השיר הקצר הזה גם סוג של אירוניה ו/או לעג קליל לקורא המצפה אולי לדבר מה אחר. טענה זו בעייתית, כי היא מחייבת ידע מוקדם בשירה ובתולדות השירה מחד ומאידך נראה לי שגם הקורא התמים, הלא משכיל המגיע לשיר הנקרא שיר אושר, יצפה לשיר בעל אופי טרנסצנדנטי או אידיאולוגי או כללי-פילוסופי. אך בשיר מובאות בפניו תמונות וייצוגים בסיסיים ביותר של החיים. כמובן שקריאה מדוקדקת יותר בשיר תגלה למשל מעבר ממצב פסיבי למצב אקטיבי. מ "מונחים" ל- "ננסה". רק האיום על הזוגיות הופך את צמד "הבובות" הפסיבי לזוג אקטיבי. והנה באחת עולה שאלת האושר מייד: מהו אושר- מצב א' של פסיביות מוחלטת בתוך/על עוגה. [ מה שהבודהה ממליץ עליו - "נירוונה" ]
תמונה זו מעודדת הפעלת מערכת סמבולית המבוססת על תיאוריות הקשורות לאכילה, למתוק. אני למשל בהחלט רואה אפשרות להתחבר לתיאוריית ההתפתחות המיושנת של פרוייד - מהשלב האוראלי עד השלב הגניטלי; באותה מידה אפשר בהחלט לראות בעוגה ביטוי למציאות שבה כל הצרכים הגופניים מסופקים ללא מאמץ של "חתן/כלה", אך השלב של המימוש העצמי לא מתקיים - מסלאו; אפשר לדבר על בובות חתן/כלה על עוגה כייצוגים תרבותיים ו/או חוצי תרבות מהציפייה מהקשר הזוגי, היות זוג נשוי "תלוי בחברה" וכו'. כל הפיענוחים האלה מתחברים מצויין לפועל הסביל ולדימוי "כמו".
מחוץ לדימוי-ייצוג יש קול המתאר היטב את המצב, מודעות עמוקה למצב הזה. הקול החיצוני הזה [הדובר המספר/מתאר - הדובר השירי] יוצר מצב של דיבור משולב, של שני קולות בו-זמנית. הקול הפנימי של חתן/כלה המתופעלים והקול החיצוני בעל המודעות למצב. כך או אחרת שני הקולות הפנימי והחיצוני אינם מסוגלים לשנות בשלב הזה את המצב. האם זה אושר? אסור לשכוח שהשיר נקרא "שיר אושר".
חלקו השני של השיר אף הוא כלפי חוץ שייך לתחום הבנאליה, שמעלה גבה אצל הקורא בפשטנותה ובהיותה צפויה כמעט בחומרים שבה. הטור האחרון בו הבובות מנסות/תנסנה להישאר על אותה פרוסה מזכיר לי סרטים מצויירים. אני ממש רואה בעיני דמיוני את זוג הבובות מתמלא חיים ומנסה בדרכים שונות להישאר על אותה פרוסת עוגה.
אפשרויות הפענוח רבות עולות משני הטורים האלה ומהסמלים שבהן. סכין מייד מעלה את מרכיב הסכנה, האיום, חיתוך, דם. אבל שוב במחשבה מעט מעמיקה או בוררת את הדברים, קיום הבובות לא קשור לקיומן על פרוסת העוגה. או, הסכין עצמה אינה האיום, אכילת העוגה היא האיום הממשי על הזוג. מדוע אם כך הדובר יתאמץ להישאר עם "הכלה" על אותה פרוסת עוגה שתיאכל לבסוף?
אותה טכניקה שהופעלה בשני הטורים הראשונים פועלת גם כאן. הקורא נגרר כמעט בעל כורחו בשל ההגיון של שני הטורים האחרונים להניח, שהסכין וההישארות יחד על אותה פרוסת עוגה הם הייצוג של האיום על האושר או בהמשך לפרשנות שכתבתי לשני הטורים הראשונים, ביטול התלות הילדית, מעבר מפאסיביות לאקטיביות. ויש אשר יפענחו את "פרוסת העוגה" כסמל לאותה טריטוריה זוגית שיש לשמור עליה, כביטוי למאמץ של הזוג להישאר זוג מול האיומים החיצוניים על אושרו - שיר אושר - או שלמותו.
דא עקא, שהאיום איננו חיצוני כלל, אלא פנימי. ההגיון "החיצוני" נסתר על ידי ההגיון "הפנימי". ההגיון החיצוני מכתיב לקרוא בחיתוך העוגה איום על הזוג, ההגיון הפנימי מבין שהעוגה תיאכל כך או אחרת לכן הרצון להישאר על אותה פרוסה הוא רצון חסר שחר, אשר על כן, אם יש איום על הזוגיות הוא ב"היותם" בובות ואם יש הצלה לזוג זה ב"פעולה" שלהם, יציאה ממצב ה"בובתיות" או מהתנהגות על פי דפוסים/תפקידים חברתיים.
אבל, כל המבנה הפרשני הזה עומד על כרעי תרנגולת מפני שבוא הסכין אינו הכרח המציאות, גם אם תבוא הסכין. בוא הסכין הוא אפשרות אחת מני רבות, לא בהכרח האפשרות המסוכנת ביותר. ושוב קריאה מדוקדקת של השיר מעלה שהרצון של הדובר, על כל פנים הוא להמשיך להיות כמו בובות חתן כלה.. התנועה בעקבות בוא הסכין היא כדי לשמר את היותם "כמו בובות חתן כלה". האם זה האושר? להיות כמו?
עולה אם כך, שלפנינו שיר המורכב משני מישורי משמעות. משמעות חיצונית ובנאלית. משמעות המבוססת על ייצוגים מוכרים ושחוקים של "תמונות אושר" אפשריות. לדעתי,אלה ייצוגים חוצי תרבויות. [זה לא משנה שבתרבות אחרת חתן/כלה מיוצגים בדרך אחרת] והעלאת אפשרות הפגיעה ב"אושר" הזה בדרך כזו או אחרת, שגם היא מצויה בתוך התרבות האנושית. המשמעות הזו החיצונית מושכת לפיענוח הסמלים, סידורם באופן הגיוני למדי ומציאת תשובות "סדורות" ל"מצוקה" שבשיר. מישור המשמעות הפנימי של השיר מוצג באמצעות הדיבור המשולב בשני הטורים הראשונים ובאמצעות "גם אם", שהיא אפשרות אבל לא בהכרח היחידה ולא בהכרח המסוכנת ו/או המאיימת ביותר.
מישור המשמעות הפנימי מגחיך את המשמעות המסודרת והמאורגנת של חתונה/סכנה והתמונה הרומנטית והמעציבה של זוג הבובות המתאמץ להיות יחד. הסכנה, אם ישנה ל"אושר" מצויה בתוך הזוגיות המעדיפה, אולי, להיות "כמו בובות חתן כלה" או שבירת המצב של זוגיות השקועה בתוך סיפוק הצרכים והחושים, מעין "בועה של יופי ייצוגי".
מה שמעלה אולי את האפשרות ש"שיר אושר" מוקדש לכל בובות חתן/כלה באשר הן, ולא לבני אדם אמיתיים בכלל וכנראה זהו האושר השלם.
 |
| מקור תמונה - עליאקספרס https://tinyurl.com/y53slzjj |
תודה על ניתוח השיר.
השבמחקמאד נהנית לקרוא.
תודה רבה לך על הקריאה ועל המשוב .
מחק