44 - רות בלומרט

רות בלומרט (2014-1943) הייתה משוררת, סופרת, מתרגמת ועורכת ישראלית.
ביוגרפיה

רות בלומרט נולדה בחיפה 1943. בוגרת אוניברסיטת בר-אילן במיקרוביולוגיה וביוכימיה ומוסמכת בית המדרש לרבנים באמריקה בספרות עברית ושירת ימי הביניים. ניהלה במשך שנים את ארכיון התיאטרון ע"ש ישראל גור בירושלים ובמסגרת זו גם ערכה את "במה: רבעון לדרמה". בשנים 1979-1966 חייתה עם משפחתה בניו-יורק, ולאחר מכן התגוררה בירושלים עד יום מותה ב-22 בדצמבר 2014. הייתה חולה בשנים האחרונות לחייה ולמרות מחלתה הייתה פעילה מבחינה ספרותית ומעיין יצירתה לא פסק. בשנות חייה האחרונות תרגמה את "ירושלים", יצירתו המונומנטלית של ויליאם בלייק, וחודשים ספורים לפני מותה יצא ספר שיריה האחרון "שמחה גדולה תפרוץ שם".

בחרתי להביא את השיר היפהפה והאכזר 

הנה משוררת שידעה להפעיל את הרשת וגם להשתמש באמצעי התקשורת האחרים, הנִּיָּריים.

השיר עצמו, כמו הרבה שירים פילוסופיים, מכיל מסקנה קשה מנשוא. הבית הראשון מבטא "שמחה" או מודעות שהבחירה בעץ הדעת לא היתה מקרית כלל ועיקר, כי המטרה היא להגיע דרכו לעץ החיים. דא עקא, שהסכנות בבחירה זו לא היו ברורות לנו דַּיָּן, וכך אנו מגיעים אל הבית השני.

הבית השני חושף את הסכנה שיש בבחירה בעץ החיים, דרך עץ הדעת. מה שמעלה את השאלה - האם העדר הדעת עדיף? האם חיים אינסופיים ללא דעת, עדיפים? זו בדיוק שאלה מהסוג הפילוסופי, ששיר זה מעלה בבת אחת.

השיר מעניין מאוד. מבחינת הפרוזודיה שלו הוא אופייני לשירת המאה העשרים. תבנית הבית לא אחידה, החריזה היא בין הבתים, חלקה  נשען על ה-פיפורה [ דעת, דעת ] וחלקה כמעט צימוד ימיביינמי: טעות-שטות.  החרוז הזה, טעות-שטות, מבריק בהיותו הטרמה של מסקנת השיר. לשיר יש משקל האופייני לדיבור הישראלי: בבית הראשון- שורה 1,2 שלוש פעמות, בטור השלישי ארבע פעמות. בבית השני הפעמות לא אחידות , יש גם מעבר למלים מלעליןת הבולטות בחריגותן ביחס לכמות המלים המלרעיות בשיר. 

מוטיב העץ הוא הדומיננטי כמובן, והרפרור לסיפור גן עדן נמצא בתשתית הרוחנית והפואטית של השיר. מוקדן הרעיוני וגם האסתטי של השיר נמצא בשורה האחרונה ובשימוש במילה "ארסי".

מילה זו מאחדת באחת את הנחש וארסו אל הבחירה מדעת בעץ הדעת [ או בלשון השיר, לא היתה טעות <שורה 1, בית ראשון> אם כי היתה זו שטות <שורה 1 בית שני> ] והטלת הארס בָּנוּ זה עידנים.

מרכיב נוסף ונפלא ברמת האירוניה החריפה היא "שפריו מלאכותי", פרי עץ החיים.  כוחו של המלאכותי וחיים ארוכים מנשוא יתבטאו מחוץ לגן העדן. בתוך גן עדן ר"ל בתוך אותה בועה שאיננה החיים ואיננה הדעת, כנראה הכל נפלא.

כשאני כותב ועורך את  הרשימה המקורית, שהתפרסמה ב- ישראבלוג, בבלוגי "שאלות של תרבות"  יובל נח הררי טרם כתב ואולי גם לא חשב על ספרו, 21 שאלות על המאה ה- 21. דווקא בספר זה הררי מעלה אפשרויות רבות ונרחבות לאפשרות אחרת לאריכות הימים עם דעת, וכך הוא כותב בהקדמה :

 "בספרי ההיסטוריה של המחר, דנתי באריכות במיזוג בין הביוטק (ביוטכנולוגיה) לבין האינפוטק (טכנולוגיית המידע)." .... הספר אינו מתיימר לכסות את כל היבטיה של המהפכה הטכנולוגית. בפרט, בעוד שטכנולוגיית המידע והביוטכנולוגיה מבטיחות לשפר את חיי האדם באלף ואחת דרכים, " אבל, נח הררי גם רואה את המלאכותי ואת הארס - " כוונתי כאן היא להדגיש דווקא סכנות ואיומים. מכיוון שתאגידים ויזמים שמפתחים תחומים כגון גנטיקה ובינה מלאכותית מפליאים בשבח ההמצאות שלהם, נופל בחלקם של הסוציולוגים, הפילוסופים וההיסטוריונים לצלצל בפעמוני האזהרה ולהסביר כיצד התוכניות עלולות להשתבש." 

1. מקור השיר – הבלוג של רות בלומרט בתוך האתר – בננות

2. אתר נוסף של המשוררת בפייסבוק

3. ביוגרפיה – ויקי

4. הררי, י"נ - 21 שאלות על המאה ה- 21" ההקדמה בתוך אתר עברית