הנושא החם בשרביט, שהציע מוטי הוא, בדיחות והומור
נדמה לי שספר "הבדיחה והחידוד" של דרויאנוב היה אצלנו בבית, ונדמה לי שחוץ מאמי היחיד שקרא בו ואותו היה אני.
הנה דוגמה "בשולחן” של ליל-שבת הגיד הרבי עניין עמוק על “ביטוּל הישׁ”, והדברים ניטעוּ כמסמרות בלבו של חסיד בטלן.
בשעה מאוחרת שב החסיד הבטלן לביתו. הנרות של-שבת תם אורם וכבו, והחסיד מתהלך בחשיכה מכותל לכותל ומסיח עם לבו:
“הכל בטל ומבוטל; אין כלום. הכל בטל ומבוטל; אין כלום”. פתאוֹם הטיח בתנור הגדול וניצוצות ניתזו לו מעיניו. תפס ראשו בשתי ידיו מחמת כאב ונאנח:
משמע, שתנור ישנו…"
אני זוכר ויכוח שהיה לי עם סבתי סביב ענין ה-הומור והבדיחות. היא סלדה מהבדיחות שבני דורי [ילידי שנות החמישים בשנות העשרים שלהם] אהבו. היא בזה לשפה הנמוכה, להיעדר השנינה השכלית, וכמובן להשפעה "המרעה" של הטלוויזיה. נסיתי להסביר לה שלא כל אחד קורא את שלום עליכם או מתעניין בבדיחות של דרויאנוב, אבל לריק.
לא זכור לי אם סיפרתי בדיחות לילדיי, באמת, אבל שניהם אוהבים בדיחות, מספרים בדיחות. המִילְיֶה בו אני מסתובב חי מבדיחות [הבן של אחד סטנדאפיסט, הוא עצמו מספר בדיחות מחונן במיוחד. מפגשים של החבורה עתירים בבדיחות מכל סוג.]
אולי בצעירותי הסכמתי לבדיחות גסות, משפילות על נשים, כיום יש בי התנגדות עמוקה, כולל בדיחות על הומוסקסואלים, לסביות או על נכים. רוח התקופה? אני מניח שכן, בהחלט.
אני אוהב בדיחות פוליטיות, בדיחות על טיפשות בני האדם. הערות סרקסטיות על פוליטיקאים והופעות סטנדאפ חריפות שהן - בניגוד להסתייגות שלי - מלאות בסטריאוטיפים, בלעג לכל תופעה אנושית ללא הבדל דת-גזע-מין-מגדר-אמונה ושפה.
ד' למשל אחרי הופעה שהיינו בה לא אהבה שהסטנדאפיסט השתמש ללא הרף במילה "מפגר".
אישית אני נוטה להבדיל בין הומור לבין "בדיחה" שהיא מקרה קונקרטי של "הומור" שהוא בהכללה גסה היכולת שלנו לזהות מצבים מצחיקים, קומיים אצלנו ואצל אחרים. כמובן קראתי את המסה של אנרי ברגסון: "הצחוק - מסה על משמעות הממד הקומי", ורבים נהגו לראות ב"צחוק" וב"הומור" של ההומוספיינס את ההבדל המהותי בינו לבין שאר בעלי החיים.
אז לסיכום:
בדיחה שלא הבנתי - "אדם הולך לבקר את חברו הכורדי, שנמצא במצב עגום בבית החולים.
מה קרה לך חביבי שואל החבר ? אחרי שהוא רואה את חברו מחובר לאינפוזיה ורגליו וידיו חבושות בגבס.
אופנוע של המשטרה פגע בי, אוי אוי אומר החבר כמה מצער, חכה וזה לא הכל אני בא לקום והנה אוטובוס נכנס בי, וואו לא יאומן כמה חוסר מזל אומר החבר, חכה וזה לא נגמר, אני שוב בא לקום שמטוס מתקיף אותי.
שמע אומר החבר, אני אלך ואתן לך לנוח, לא אל תלך זה לא הכל, אני בא לקום אחרי תקיפת המטוס שצוללת נכנסת בי וסוסים דוהרים לי על הגב."
שמע אומר החבר יש פה בעיה רצינית, כנראה שהמורפיום עולה לך לראש, אני מניח שאין אף עד למה שקרה לך ?
כן ועוד איך שיש, מפעיל הקרוסלה ראה הכל.
ובדיחה שהבנתי - שתי הבדיחות נלקחו מאתר QUARA, מרחב "פורעי צחוק"
"סיפור על איש אחד שרצה לקנות כלב שמירה גדול ומסוכן.
הוא נכנס לחנות חיות, ואומר למוכר, שמע אני רוצה כלב אבל לא סתם כלב, אני רוצה כלב אכזרי, חזק שיוכל להגן עלי.
המוכר אומר לו, אין בעיה חביבי יש לי מה שאתה צריך, הולך לרגע וחוזר עם פודל.
האיש, תגיד אתה צוחק עלי אני רוצה כלב אכזרי ואתה מביא לי פודל ?
תרגע, תרגע אומר לו המוכר זה כלב מיוחד, ומאוד אכזרי הוא יודע קראטה הוא דאן 7, ואפילו השם שלו זה קראטה.
יאללה יאללה אומר האיש תצחק על מישהו אחר.
או קיי אומר המוכר שים לב, אם אתה רוצה שהוא יתקוף אתה צריך להגיד פעמיים קראטה+מה שאתה רוצה שהוא יעשה.
לדוגמה, אם אני רוצה שהוא יפוצץ את הדלת אז אני אומר, ״קראטה קראטה דלת״, הוא לא מסיים את המשפט שקצף יוצא מפיו של הכלב, הוא קופץ על הדלת, ומפרק אותה לחתיכות.
האיש בהלם אומר אני יכול לנסות, כן בטח עונה המוכר, האיש אומר ״קראטה קראטה שולחן״, והכלב קופץ על השולחן נוגס, נושך בקיצור הלך השולחן פייפן.
האיש אומר קונה, קונה זה בדיוק מה שאני רוצה, וכך הוא חוזר לו הביתה עם הפודל שלו קראטה.
למחרת חברים שלו באים לבקר ושואלים אותו, ״נו קנית את הכלב שרצית ?״, כן, כן הוא עונה ומציג להם את הפודל, בקיצור הם מתים ומתגלגלים מצחוק..
ואז הוא אומר להם תצחקו תצחקו, אבל הוא דאן 7 בקראטה.
ואז חבר שלו אומר, ״כן בטח יאללה יאללה, קראטה, קראטה, הביצים שלי..״.