יום שלישי, 28 באוקטובר 2025

542 - שעון קיץ/שעון חורף

 הנושא החם בשרביט הוא שעון חורף.

לי זכור כמו לרבים אחרים המאבק סביב החלת שני השעונים. הטענה המרכזית בעד החלת שעון קיץ היא "חיסכון באנרגיה" בשל הוספת שעות אור.

עבור חילונים רבים בישראל, זה היה מאבק לשחרור מהאחיזה הבלתי נסבלת של הממסד הדתי בחיים הציבוריים הישראליים, שהתפתחו מעבר לדיני אישות או לזיהוי "מיהו יהודי".

במבוא לדו"ח "משרד הפנים הוועדה לבחינת ההסדרים למשך התקופה הראויה להפעלת שעון קיץ בישראל"  שכתב שמואל אבוהאב, נכתב מפורשות: 

" לא לחינם תלוי הנושא ועומד בשמי הציבוריות הישראלית זמן כה רב. שלא בטובתו, ומבלי קשר מהותי לשורשי הדברים, נקלע במשך השנים הדיון על שעון הקיץ, אל אשכול המחלוקות בנושאי דת ומדינה, ונוצר הרושם הכוזב, לפיו קיצור השעון הוא אינטרס דתי, בעוד שהארכתו היא אינטרס חילוני. אך לא כך הם פני הדברים והנושא הוא בעיקרו אינו דתי אלא אזרחי." [הדגשה שלי]

הזיכרון שלי מצביע על מאבק דתי-חילוני, כשאריה דרעי,** אחת מהדמויות המושחתות במיוחד בממסד השלטוני הישראלי, שיחק ללא הרף, משחקים פוליטיים, סביב החלת שעון הקיץ.* הטענה במבוא לדו"ח שיקרית לגמרי, ומטרתה "פיוס" או הקלה על חרדים/דתיים לבלוע את צפרדע שעון הקיץ.

מאז 2013, עת חוקק החוק, ושר הפנים שהצליח לסיים סאגה זו, היה גדעון סער, חילוני ולא נציג של מפלגות דתיות, ההחלפה עוברת חלק בכל שנה. סינכרוניזציה אוטומטית במכשירים דיגיטליים, וסינכרון ידני בשעונים אנלוגיים. בימינו דווקא יש נטייה ורצון באירופה ובארה"ב להפסיק את חילופי השעון עקב העובדה, שכיום למעט עבודות מחוץ לבניינים כמו: בנייה, חקלאות, תחב"צ רוב העבודות נעשות באיזורים מפוקחי מזג אוויר ותאורה שצורכים חשמל 24/7, כך שאין באמת "חיסכון אנרגטי" בשינויי השעון.

נשאר אם כך הסיפור האישי.

לכל אחד יש הסיפור הקטן והאישי שלו על בלבול.

הנה אנקדוטה,

 כהרגלי, כבר במוצאי היום האחרון לשעון קיץ, אני מכוון את כל השעונים האנלוגיים בבית. זה אומר, השעון של בר המים, השעון הגדול והיפה במטבח, בשירותים, תחת הטלוויזיה. שעון היד. השעון המעורר שליד מיטתי, שפועל על בטריות מזמן אינו כשיר לשינויי שעות, כך שתדיר הוא מציין את שעון החורף ;-) ישנו שעון גדול ספרות בצד של בת זוגי. בו אינני נוגע. 

ביום ראשון, בו חזרנו לשעון חורף, נאלצתי לקום עם הציפורים עקב תור לבדיקה רבעונית במחלקת עיניים בבית חולים. אני מתעורר לבד בדר"כ כשיש צורך אמיתי לכך. כך גם הפעם התעוררתי, רק שהשעון בצדה של ד' הצביע על כך שיש לי עוד שעת שינה. מה טוב ומה נעים. חזרתי לישון והתעוררתי עפ"י השעון שלה בשעה 0645.

תכנון הזמן שלי היה כזה שבשעה הזו הייתי כבר צריך להיות בדרך לתחנת הרק"ל שתיקח אותי לפתח תקווה. בשיא המהירות הכנתי את עצמי לדרך. ויתרתי על קפה של בוקר, הקפדתי לצחצח שיניים. ואז בעודי מתלבש ד' שואלת אותי: באיזו שעה הבדיקה שלך? עניתי בשמונה ורבע. אז מדוע אתה יוצא בשש בבוקר?

אז.. הרווחתי את השעה. קפה בניחותא, תגלחת במתינות, עיתון בוקר.

--

*דבר, 11.8.1983, שר הפנים, יוסף בורג [מפד"ל]


** "בשיחות ממרחק הזמן עם ח"כים חרדים כיום, הם מתקשים להסביר את הרציונל שהיה אז במאבק. הטיעון העיקרי על אודות יום כיפור נראה ממרחק הזמן מפוקפק מאוד (הטענה הייתה שאילו החילונים והמסורתיים יקומו מוקדם יותר בשל השעון, הם יתקשו יותר לצום. טענה שנראית כיום מתנשאת, פטרנליסטית ושגויה מהיסוד). גם הטיעון השני – הרציני יותר – על אודות הקושי של בעלי מקצועות מסוימים להתפלל לפני הגיעם לעבודה, התברר כלא-משמעותי, ולא נרשמו תלונות מיוחדות של עובדים דתיים. כיום מודים החרדים, כי אף בחור ישיבה לא ישמח אם שעון הקיץ יבוטל ויביא להקדמת זמני התפילה, ואף משפחה חרדית לא תתלהב מקיצורו של יום שישי." שלמה טייטלבאום, כלכליסט, 30.10.21


https://did.li/vVUIw

יום שבת, 25 באוקטובר 2025

541 - בתוך המשבר הגדול

 על אף ה- 7.10.23, הטבח והפוגרום בעוטף עזה, ההפקרה של הממשלה את אזרחיה לשעות ארוכות, הבריחה מקבלת אחריות ומערעור קבוע של סדרי החיים כאן, אני נוטה לראות באירוע  הפוגרום באוקטובר 23 זרז ולא אירוע מכונן או "קו שבר". זה אירוע בלתי צפוי שחשף תהליכים קשים שעוברת החברה בישראל, אך בכל העולם מתחוללים תהליכי הרס בלתי פוסקים.

בעולם המערבי, אליו אנחנו משתוקקים להשתייך, כעוד ביטוי לסלידה שלנו מה"סביבה" לתוכה הביאונו הורינו, הורי הורינו וחלום הציונות, המערכות מתפרקות בקצב מסחרר. הדמוקרטיה הליבראלית, הבורגנית אינה מסוגלת יותר להכיל ולמצע את הכוחות הדיאלקטיים בה.

אצלנו זה קל מאוד לראות, כי זה בעברית, ולצערנו הדמות שמובילה תהליכים אלה, על אף "תחכומה" לכאורה, כלכך בוטה, גסה, שקופה, מאפשרת מבט חד בתהליכים אלה. גם, ככל שלא נאהב את זה, ה"אופוזיציה" הישראלית שותפה מלאה לתהליכים אלה. מעודדת אותם. משבר הסמכות, הנורמטיביות, האמנה החברתית מפיק מהאופוזיציה אופורטוניזם ורצון ל "וונאביאיזם" [להיות כמו..]

לפעמים כדאי להביט הצידה אל ה"שולי" לכאורה.

הבלוגר יובל שחר, שבלוגו, שחר של עולם חדש, מתפרסם בבלוגיה שלנו העלה פוסט בשם: להישאר אדם בעידן הנתונים, שמסתיים כך:

האדם בחברת המידע נדרש לא למידע נוסף – אלא לתודעה נוספת. לפתח מיומנות של סינון, של עיבוד, של הפיכת נתון לחיים. כי אם לא נבנה לעצמנו תודעה מודעת בתוך הזרם הזה, נישאב לתוכו.

אולי זה מה שנקסוס* מזכיר לנו: שהשאלה איננה רק איך טכנולוגיה משנה את העולם, אלא איך היא משנה אותנו. שהאתגר האמיתי של עידן המידע הוא להישאר בני אדם — יצורים חושבים, בוחרים, מודעים — בעולם שמנסה למדוד אותנו באותם נתונים שאסף מאיתנו.

(כרגיל, טקסט זה נוצר בעזרתה של בינה מלאכותית).

*נקסוס - יובל נוח הררי, כנרת זמורה דבירספטמבר 2024, 512 עמ' מודפסים

צירוף מקרים -

במוסף שבת של הארץ התפרסמו מאמר וטור עמדה בנושא זה.

טור העמדה נקרא: 

מערכת ההשכלה הגבוהה קרובה לקריסה. הפתרון עשוי להגיע מהחרדים

כתב ד"ר עופרי אילני. כותרת המשנה היא:

מוסד האוניברסיטה, שהצליח לשרוד אינספור תהפוכות היסטוריות, עלול לקרוס בגלל הבינה המלאכותית. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, ייתכן שתלמידי הישיבות יהיו היחידים שימשיכו לקרוא ללא תיווך של מכונה

בציטוט הבא קושר אילני את המשבר הגדול בחברה המערבית ל- AI

נראה שמוסד האוניברסיטה, שהצליח לשרוד אינספור תהפוכות היסטוריות מאז המצאתו בימי הביניים, מצוי בסכנה חסרת תקדים. אבל זה קורה גם למוסדות אחרים של עולם המילה הכתובה, הנעלם במהירות. כך למשל, ספרים רבים נכתבים היום על ידי בינה מלאכותית. זה לא גורם לאנשים לקרוא ספרים שנכתבו על ידי מחשב; זה גורם להם פשוט לא לקרוא. המין האנושי פשוט מוותר על הפונקציות הקוגניטיביות של הניסוח, הקריאה והזיכרון, ומעביר אותן למכונות. ההשלכות של התהליך הזה ניכרות כבר במצב של עולמנו, שטובע תחת נחשול של ניהיליזם. ערכי ההומניזם נסוגים, ואיתם גם האמונה בערך האדם.

המאמר הגדול נכתב ע"י עודד כרמלי, ושמו

זה כמו להתווכח עם בוט", כולנו אומרים, ומחנכים את ילדינו לבוטיות

כותרת המשנה היא:
מערכת החינוך, ההיי־טק והבינה המלאכותית חברו יחד לייצר דור של חכמים שאין להם מושג על מה הם מדברים. העיקר שהם יודעים לשחק ב-ChatGPT

כרמלי קיצוני הרבה יותר מאילני:

 מקור התסכול הנורא שאנחנו מרגישים כשאנחנו מתווכחים עם אדם חסר כל מושג, מעין טיפוס חדש של אדם — ההומו אין־לו־מושגוס — שמתעקש שפסי התעבות בשמיים הם ניסוי כימי, או שתמונה של דרכון Palestine מלפני הקמת המדינה מוכיחה שהיתה מדינה פלסטינית לפני בוא הכובש הציוני ... [דילגתי על חלק מהפסקה ע"מ להגיע למסקנה]...
ובכן, זו הצצה לעתיד. המכנה המשותף הוא ידע — רק ידע, לא "מיומנויות למידה" ולא "הערכה רלוונטית מבוססת בינה מלאכותית" — והוא הולך ומצטמק, הולך ונעלם. ובמקומו יבואו רק שיח חירשים, מלחמה, אלימות ופשיזם — הכמיהה לאדם חזק שיודע בוודאות גמורה מה צריך לעשות. קמפייני השפעה משפיעים על אנשים נוחים להשפעה, ויותר ויותר אנשים נוחים להשפעה כי אין להם גוף ידע כלשהו להסתמך עליו. "זה כמו להתווכח עם בוט", כולנו אומרים, ומחנכים את ילדינו לבוטיות.

התגובה שלי לפוסט של יובל שחר היתה:

במלים אחרות – מה הפלא שיש עלייה בשימוש ב- AI.

הסכנות מה – AI אדירות אבל כגודל הסכנה כך גודל היתרונות האדירים.

אני נוטה להאמין לאור ההיסטוריה האנושית, שיווצר אקוויליבריום [איזון] חדש. ונכון, החיים אחריו לא יהיו כחיים כיום. אבל היי, החיים לאחר המהפיכה החקלאית כבר לא היו כחיים לפניה.. וכו'

אותי מטרידה רק שאלה אחת -

גם אילני וגם כרמלי רואים במהפיכת ה- AI את המציאות בת ימינו. אני קצת מתקשה עם המסקנה הזו, כי מהפיכת ה- AI ככלי שמיש במערכות למידה איננה מתחילה בראשית המאה ה- 21 או בחצי השני של המאה ה- 20.

מהפיכת ה- AI משקפת את התפרקות הסדרים הישנים של החברה המערבית-הדמוקרטית והבורגנית. מלחה"ע הראשונה, מלחה"ע השנייה ובוודאי אירועי אסון קיצוניים, כמו מלחמות נוראות טלטלו ומטלטלות את כל הסמכויות שאזרח מערבי הסכים לקבל עליו כחלק מתפיסה אזרחית של "דמוקרטיה". זרמים פילוסופיים רבי עצמה שמטילים ספק באמת [פוסטמודרניזם], פסיכולוגיה ניאו-אייג'יסטית המבטלת כל "מוסכמה" באשר למהי "בריאות נפשית" - כל אלה, ובטח רבים אחרים מהווים בסיס לטירוף המערכות בו אנחנו חיים, או למשבר הגדול.


https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=689379


יום רביעי, 22 באוקטובר 2025

540 - זהו? נגמר?

 

החלטתי הפעם לסטות מהרגליי, וכן להגיב על מה שקורה, מאז שמחת תורה 2025.

ישנה תחושה חזקה שממשיכים להשאיר "מצב של רתיחה קלה" בציבוריות הישראלית. זה מתכון נהדר למנוע מאנשים לחקור "במופלא מהם".

אבל זה הקל:

1. השר אמסלם פתח פה מטונף במיוחד במליאת הכנסת

2. יו"ר הכנסת האדיוט סירב לכנות את נשיא ביהמ"ש העליון בתוארו המדוייק

3. יו"ר המל"ל, צחי הנגבי פוטר או התפוטר. כתב מדיני אחד התחיל ואמר: רה"מ ואז תיקן - המשפחה החליטה

4. נסיונות להעביר בחוק שליטה פוליטית על משפט רה"מ

5. לשכת התעמולה כבר מתחילה להפיץ: הפגנות כנגד רה"מ ומחאות - הגורם ל- 7.10.23

6. מדברים על הגבלת זכות ההפגנה והמחאה בשם "ביטחון לציבור"

המשך שגרע נעימה.

אחרי החגים, 2025, מושב החורף, כנסת ישראל.

יום ראשון, 19 באוקטובר 2025

539 - אחרי החגים

 לפני שאכתוב בעקבות הנושא החם אחרי החגים, שמח לצרף את אחד השירים שממש הפכו מושג/צירוף זה לשיר בעל לחן מרגש.



מרתק גם לקרוא על תולדות השיר שכתבה נעמי שמר. גם אפרים קישון נדרש לביטוי הזה:
הסופר והסטיריקן אפרים קישון (שהתמחה בכתיבה סאטירית המגחיכה את המוזרות, אי ההיגיון ולעתים אף שיגעון הטמונים בבירוקרטיה הישראלית ובטקסי החיים במדינת ישראל) כתב כך על המושג "אחרי החגים":
"לשפה הפרטאצ'ית מילון עשיר ביטויים. "זה יהיה בסדר", פירושו אסון. "סמוך!" רומז שהדבר בלתי-אפשרי. "תיכף", זה שעתיים. "יום-יומיים", שנה. "אחרי החגים", לעולם לא" (אפרים קישון, זה מה שיש, ynet‏, 19.8.2004)
בתרבות הישראלית הפך המושג "אחרי החגים" לשם כולל לתחילת השנה בפועל, הרגע שבו נגמרות החופשות וחגיגות תחילת השנה, ומגיע רגע החזרה לשגרה, תחילת העבודה הרצינית, זמן להתחדשות.

יהושע קנז פרסם ב- 1964 את הרומן הראשון שלו בשם: אחרי החגים.

יש הטוענים שקנז הוא שטבע מושג זה.

עכשיו, כשאנחנו יודעים את מקום הצירוף הזה בתרבות הישראלית המתחדשת, אפשר לעבור ולדבר קצת על המושג/הצירוף בחיי האישיים.

עד שהתחלתי לעבוד במערכת החינוך לא היה למושג הזה שום משמעות בעיניי. בתקופתי חופשות הקשורות לחגי תשרי לא היו קיימות. משרדים ממשלתיים לא יצאו לחופשות, הכל פעל.

רק משהגעתי למערכת החינוך המושג הזה קיבל משמעות. הוא תמיד ציין, כמו אצל קנז, דחיינות, סירוב לקבל אחריות. הוא גם סימל שגרה [או אולי שגרע], מעבר לחודשיים ואולי קצת יותר של עבודה יומיומית עם התלמידים.

מהרגע שהתחילו לפצל את הבגרויות לבגרויות קיץ ולבגרויות חורף, גם מושג זה נעלם בתהום הנשייה. מורים לימדו בסוכות, כהכנה לבגרויות החורף, בטח בחנוכה.

מבחינתי "אחרי החגים" מסמל את הסתיו. והסתיו הוא עונת השנה השנייה בסדר עונות השנה המועדפות על ידי. סתיו הוא התקררות האוויר, הזהבת העצים בדרך לירושלים בטרם מעבר ב-באב אל וואד, סיתווניות, מצב רוח אחר, ולא ממש "פיוטי" או "סנטימנטלי" כבשירו של אריק איינשטיין "רוח סתיו", שנכתב והולחן ע"י שלום חנוך.


כך כתבתי על הסתיו:

 

מַבָּט מַאֲפִיר

אֶל אֹפֶק מַזְהִיב נִרְגָּע -

נַחֲלִיאֵלִי

כיום, כשאני כבר פטור מכל חובה ציבורית חזר חוסר המשמעות של ילדותי ל"אחרי החגים".


 תסמונת "אחרי החגים"

יום שלישי, 14 באוקטובר 2025

538 - שמחת תורה 2023

 התיירת המקרית פרסמה פוסט בשם: שמחת תורה, שנתיים מאז התקיפה. בפוסט היא כתבה: היכן הייתי ביום שזה קרה?

בהמשך הפוסט היא נוגעת בדברים אחרים.

כתבתי לה תגובה, ואני חושב שיש לה מקום גם כפוסט עצמאי:

אין לי זיכרון מפורט.

יש בי ידיעה עמוקה, שמשלב מסוים התחלתי לשמוע חדשות, חזרתי מייד תודעתית ורגשית ל- 1973, השתבללתי וחטפתי את אחד מהתקפי החרדה הקשים ביותר שידעתי.

כן התברר לי, ללא כחל ושרק, שאנחנו חיים תחת ממשל מושחת, רע, אכזר, זדוני במיוחד.

בהחלט אז היתה אור ו"הרגעה" עבורי דבורית שרגל המבריקה והחכמה. עזרה לי ועוזרת לי עד היום עננת בפוסטים שלה בהם היא מקדישה פרח ומלים לחטופים, ומאפשרת לי לבכות.

אני חושש שיקח לי המון זמן לחזור אל זכרונות היום ההוא, כמו שלקח לי, ועדיין גוזל ממני אנרגיות רבות, הזיכרון על היום בו נפל אחי, על היום בו הודיעו לי, על היום בו התחילה המלחמה ההיא.

כתבתי את מחזור השירים ששמו שהתכתב עם "בין נהר פרת ונהר חידקל" של ביאליק, וזו כותרתו: צִפּוֹר זָהָב! עוּפִי, חוּגִי, , וזה השיר הראשון:

מְמַלֵּא יָרֹק

עֵינֵי צוֹפֶה  הֶעָתִיד -

דּוּכִיפַת מֵתָה


https://katzr.net/8b3cd7

יום ראשון, 12 באוקטובר 2025

537 - תמיהות

 זכור לי ההסבר המפורט שנתן לנו קנקן התה ביחס למספרים המופיעים לצד המילה: צפיות בסטטיסטיקות השונות שאנחנו מקבלים בדף ניהול הבלוג. העניין אמיתי בפוסט נבדק עפ"י זמן השהייה בפוסט ולא על פי כמות ההקלקות.

הסבר זה תמיד נמצא בראשי כשאני מסתכל בסטטיסטיקות שונות באתרים שונים בהם אני מפרסם.

יש לי, כידוע לכם, עוד שני בלוגים בבלוגיה שלנו. הבלוג האח של הבלוג הזה הוא:

ננו סיפור, הסיפור המיניאטורי

הבלוג הזה פחות נקרא או פחות זוכה לענין ביחס לבלוג הנוכחי, אבל החלטתי לא להרים ידיים, לא לוותר עליו, אפילו מצאתי אכסנייה נוספת לפרסום הסיפורים שלי, רומן שכתבתי שאני מעלה בהמשכים ורומן, נראה אם זה ייצא לפועל, שאני כותב עכשיו. שם הבלוג זוכה להצלחה בלתי רגילה, כלומר, הוא באוויר בערך חצי שנה וכבר צבר אלפי צפיות.

אתמול נכנסתי לצפות בסטטיסטיקה של הבלוג ומצאתי פערים מוזרים, כך למשל:

מספר צפיות היום 4

מספר צפיות בסטטיסטיקה לפי פוסט 24

ומספר צפיות בשבעת הימים האחרונים 236

השאלה שמנקרת בי, ואין לי ידע בסיסי איך להיעזר בגוגל אנליטיקס, מה היא האמת?

באכסנייה הנוספת אני מדי פעם זוכה לתגובות, ל-אישורי קריאה. כאן - גורנישט מיט גורנישט, ריין, נאדה, כלום. אם כי אזכיר את מוטי לטובה, שכן מגיב.

https://misofer.co.il/writers/arikhabif/

יום חמישי, 9 באוקטובר 2025

536 - כי הנה בא הסתיו

 ריחו הנפלא של הגשם הראשון עולה באפי.

ריח הגשם הוא ריח התקווה, ההתחדשות.

ריח הגשם באזורנו הוא כריח פריחות האביב בצפון הרחוק.

דומוזי [תמוז] החקלאי האלוהי יוצא מעולם המוות אל עולמנו, עודר, סוקל, זורע ובבוא הזמן גם יקצור.

למדנו בילדותנו על שדה בעל, שדה אשר הגשם מקיימו. ולמה "בעל" כי האל המפרה השמי היה "בעל", או בשם אחר ה[א]דד [הבעל של עשתורת, היא אישתר], הוא אל הגשמים, הברקים והרעמים.

שדה השלחין, הוא שדה המושקה מלאכותית באמצעות תעלות [שלח, ארמית - תעלה]

כך מתחברים להם שני אלי חקלאות רבי עוצמה - בעל ודומוזי, שניהם ממיתולוגיות שונות, אבל פעולתם בטבע לא תסולא בפז.

^^

ריח זה מוציאני אל חוצות קרת, שבילי ארץ, שדות וכרמים.

אני רואה בעיני רוחי שדות מוריקים, פרחים, כרי רקפות, כלניות, אירוסים.

החורף אהוב נפשי.

החורף בשיאו נולדתי.

החורף בזכותו לבשתי סוודרים נהדרים שסרגה אמי.

החורף בו מרקים עזי טעם שבישל התורכי הזקן חיממו בטני.

הסתיו שלימדני מהם חיים, והחורף שהשלים לימודיי אלה.

הלוואי ויבוא חורף קר, גשום מאוד. חורף של תקווה.

הלוואי וכל אלי הפנתאון שברקים בידיהם, גשמים בחלציהם יעופפו הנה, לארץ כאובה, שסועה, שנחלי דם מחליפים ממלאים אפיקי מי גשמים, וישטפו הדם, וימלאו ערוצי מים אלה בנוזלי התשוקה שלהם..



צלמית האל בעל, נמצאה במגידו. תארוך: מאות יג' – יב' לפני סה"נ. רשות העתיקות. צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים / ארדון בר חמא, https://katzr.net/bd7ad4