625 - בזכות ה-לא ובזכות ה-חסימה

 לאחרונה אני זוכה לתגובות ימניות-קיצוניות תחת תגובות שלי או פוסטים של ב- QUORA.

מקום פתוח, מהימן, פורום להחלפת דיעות, להשכלה, לשיחות או אפילו לוויכוחים מרים.

אני לא רואה בוויכוח דבר רע, מאיים או אסור.

נהפוך הוא - ויכוח חד, כזה שרואה את הפגימות בטיעונים, את החיפוף בביסוס דיעות, כשלי ניסוח ושימוש בלשון מניפולטיבית[תעמולה?] הוא הרחקה של כל מעקשי השיחה, מחסומי החלפת הדיעות וניסיונות להנדוס תודעה.

מהו הגבול בו הוויכוח הופך לבלתי נסבל -

• מעבר ל-וויכוח אישי
• דיברור צד אחד, שימת מלים בפיו, קביעת ביוגרפיה עבורו
• התעסקות במתווכח ולא בנושאי הויכוח
• ביוש, השפלה [אחד הכלים האהובים הם- לטעון שהשפה עילגת, למשל..]
• קללות
• איומים באלימות

תופעה נוספת ששמתי אליה לב בויכוחים האלה, התעלמות מתגובותיו של אלמוני ופנייה לפלוני שמגיב לאלמוני מתוך רצון מחד גיסא למנוע התפתחות שיחה ביניהם, השפלה ופגיעה באלמוני ע"י הקטנתו, ביזויו.

תופעה אחרת לא פחות מרשימה בעוצמתה: אלמוני הגיב לפלמוני - תגובה תוקפנית, שמזמינה תגובה "הולמת", אמ-מה, אלמוני חסם את פלמוני, כך שאין בידי פלמוני יכולת להגיב, לו רצה.

אלה כללי ה-לא והחסימה שלי 

מהם כללי ה"לא" 

לא עונה, לא מגיב, לא מתווכח.

ברכת הדרך שלי "סע/י לשלום".

מהם כללי החסימה

אלמוני עובר לביוש אישי

אלמוני קורא שירים שלי ולועג להם בתגובה

אני מרגיש מואיים

כשאינני מעונין בתגובה לדבריי

אינני חפץ יותר לקרוא טקסטים של אלמוני

חשוב תמיד לזכור:
בלוג, אזור הבעת דיעות, רשת חברתית אינם "שוק" ואינם מקיימים, לדעתי לפחות, בתקשורת בינאישית את כללי השיח החופשי והזכות להבעת דיעות.

במלים אחרות:

כמו שלא אתן לאורח להרוס אצלי בבית, כך לא אתן למשתתף בדיון/בויכוח באזור בינאישי לקלל, לבייש, לשקר, להשפיל.

https://pop.education.gov.il/teaching-practices/search-teaching-practices/social-network-conduct/

624 - יום הזיכרון לשואה ולגבורה

 השבועיים מייד לאחר פסח, חג האביב, חג החירות, חג ההשתעבדות לאל הכנעני האכזר הם שבועיים של זכרון ושל עצמאות.

אני חושב שאף פעם לא כתבתי טקסט על יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

ישנם גורמים רבים לכך כמו:

• השכנה המפחידה מקומה שנייה, השכנים מהבנין מולנו מקומה שלישית עם ילדה אומללה
• גברים ונשים עם מספרים כחולים על זרועותיהם
• הורים בזים בגלוי או בסתר ל"יהדות הגולה"
• הסתרת האמת על משפחות הוריי: הענף היווני במשפחת אבי סלוניקי, הצד הרומני במשפחת אימי טרנסניסטרה
• סרטי סנאפ קשים ב"יד ושם" לילדים בני 14
• עיסוק נוירוטי כמעט במה שעשו ליהודים - עשו מהם סבון
• כתביו הכמו-פורנוגרפיים של ק.צטניק, על הפלנטה האחרת
• הפיכת יום זה לביטוי מבחיל של קיטש, מוות, מניפולציות פוליטיות, צדקנות והתחסדות
• שימוש בשואה כמתן זכות לאלימות יהודית-ישראלית

אחר כך גדלתי, החכמתי ולמדתי, המון למדתי.

בעברי כבר היה האסון הפרטי שלי וסירוב עמוק לצפות בסרטי שואה מכל סוג. סירוב לקרוא ספרות יפה בנושא שואה.

רק שירה הסכמתי.

ולכן, רק שירים לימדתי. קשים, מעיקים מטלטלים. סירבתי לקחת חלק במפעל הנצחה שנעשה לק.צטניק בו חילקו חינם את ספרו סלמנדרה לתלמידים, וביקשו שיכינו תוצרים שונים בעקבות הקריאה.

דן פגיס למדני שהנאצים לא היו "חיות טרף" כי אם בני אדם כמוני.

עגנון ולאה גולדברג היו שני מוקדים אומנותיים שאפשרו לי לתווך את השואה לתלמידיים "בדרך אחרת"

ש"י עגנון, האדונית והרוכל ו-לאה גולדברג, האמנם *

הר הרצל עליו נמצא מוזיאון ההנצחה הלאומי של השואה, הגבורה וריכוז מחקרים בנושא אנטישמיות "יד ושם" נמצא בבמרחק יריקה מהבית בו נולדתי וחייתי שנים ארוכות. הייתי בו אולי 3 או 4 פעמים בימי חיי. בפעמיים האחרונות עם תלמידים.

שנאתי כל רגע.

לפעמים אני שואל את עצמי: איך אני מעז להרגיש כך. איך אני יכול למנוע מעצמי חלקיק קטן מהסבל שסבלו היהודים במחנות המוות, במחנות הריכוז, במחנות העבודה. עולים בי רגשות אשם לא קלים.

ומה יום מימימה?

השנה האחרונה, החודש האחרון במיוחד מעוררים בי חרדות קיומיות קשות. לצערי הן לא קשורות לאויבים חיצוניים אלא דווקא ל"מיהרו מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו" ישעיהו, מ"ט, 17 

דן בו אמוץ כתב את הספר "לזכור ולשכוח", אחד מהספרים הבודדים שקראתי. ישראלי, צברי וקשה. אולי הגעתי כיום לדרגת התודעה שמאפשרת לי לכתוב פוסט ייעודי על יום זכרון זה.

--

* 

623 - מה לה לשמחה זו?

 הנושא החם השבוע הוא: 

מה ימכרו לנו אחרי ההתקפלות המפוארת

עִם בּוֹא הַחַג

*

בְּשֶׁקֶט אֶחָד

וְעוֹד אַחַד מְצִיצִים

מִסִּדְקֵי קִיר

*

הַחִיּוּךְ רָחָב

הַלְּבוּשׁ בְּהֶתְאֵם כִּי

הַחַג נָחֹג כָּאן

*

בְּפִנָּתִי קַר

אָפֵל וּמַפְחִיד מְאֹד

כִּי כָּךְ בָּחַרְתִּי

*

אוֹתָם אָשִׁיב אֶל

אֹפֶל חַיִּים תְּפֵלִים-

מָה לָהּ שִׂמְחָה זוֹ

622 - עונש מוות

 אני מעלה לכאן שיחה ארוכה שהיתה לי ב- QUORA סביב עונש מוות. הנושא הועלה עקב ההצבעה בכנסת על חוק עונש מוות למחבלים. לא עלתה בשיחה התימה של "מיהו מחבל" אלא עקרוניות עונש המוות.

אימלוק [אמ;לק - ארוך מדיי - לא קורא]

צביקה פרידמן - בעד עונש מוות

אני - עונש מוות הוא רצח בכוונת תחילה

מה דעתך באופן עקרוני על עונש מוות?

אני -

 צר לי

אינני מוכן להפוך לרוצח. המדינה הרוצחת באופן מוזר, היא גם אני כידוע. רצון המדינה הוא תיאורטית הרצון של כל יחיד.

אז אני מסרב להיות רוצח.

Zvika Friedman

 · יום ג׳

"המדינה רוצחת. זו הגדרה בסיסית של רצח - הרג אדם בכוונת תחילה"

ההגדרה שלך לא נכונה. רצח הוא הרג אדם בכוונה תחילה ללא סיבה מוסרית מוצדקת. יכול להיות שבעיניך אדם שביצע פשע חמור, כולל רצח המוני מתוכנן, כמו שביצוע הנאצים, איננו סיבה מוסרית מוצדקת להוצאתו להורג. אבל לפחות תשתמש בהגדרות הנכונות.

אגב, לפי ההגדרה שלך, גם אם אדם מתגונן על ידי הריגת רוצח העומד להורגו, כי הרי הוא הרג אדם בכוונה תחילה. זאת הזייה ואבסורד.

אריק בנדק חביב

 · יום ג׳

"סיבה מוסרית" אחת אני מוצא, והיא ברמה הבינאישית - הגנה עצמית או הגנה על צאצאיי.

ודוק, לא דיברתי על מלחמה, דיברתי על "עונש מוות".

מעבר לכך, אין סיבות אחרות לקולקטיב, למדינה, לרצוח אנשים.

מאוד פשוט, ברור.

Zvika Friedman

 · יום ג׳

דיברת על "הרג בכוונה תחילה" כהגדרה לרצח. הראיתי לך שההגדרה שלך לא נכונה כי אז גם הגנה עצמית תחשב, לפי הגדרתך לרצח. לכן יש להוסיף להגדרה את התנאי של "הרג בכוונה תחילה ללא סיבה מוסרית מוצדקת". לפי התגובה שלך האחרונה, אתה מסכים איתי, כי אתה מציין צהי סיבה מוסרית מוצדקת.

אריק בנדק חביב

 · יום ג׳

ויש לשים אל לב, הבחנתי בין "מדינה" לבין סובייקט במצב של סכנת חיים. אינך יכול לגזור מזה את "זכות מוסרית של המדינה" להוציא להורג.

וודאי גם שמת אל לב, שהוספתי סייג נוסף" מלחמה, בה המוסר הרגיל אינו תקף.

Zvika Friedman

 · 23 שעות

אלה כמובן הגדרות סובייקטיביות ואף שרירותיות. אתה מוסיף סייגים לפי איך שנראה לך, כמו "הגנה עצמית", או כמו "מצב מלחמה שאז המוסר הרגיל לא תקף", לדעתך. ומישהו אחר יוסיף סייג של "עונש על רצח אכזרי במיוחד" או "רצח עם שיטתי כמו מה שעשו הנאצים", מפני שלדעתו גם אז המוסר הרגיל לא תקף. ברגע שאתה מסייג, ולא אוסר הריגה לחלוטין ובכל מצב וללא כל סייג, אתה פותח פתח לסייגים של אחרים, ואין שום עליונות מוסרית אובייקטיבית לסייגים שלך על פני סייגים של אחרים.

אריק בנדק חביב

 · 19 שעות

כי מה לעשות, אין מוסר אובייקטיבי, מעולם גם לא היה. יש כלל ברזל אחד - הגנה עצמית מפני סכנת מוות ממשית.

יתרה מכך, המעבר מהפרט לכלל, שאצלך כלכך פשוט, אצלי לא ממש פשוט, כי אני יודע היטב את הכוח המשחית של הסמכות, אני יודע שהמדינה, כל מדינה ולא חשוב שלטונה תנצל את בכוח הניתן לה לרצוח "גם בשם העם" לצרכים מיותרים.

סייגים חשובים מאוד, כי הם מגבילים את ההכללות, מונעים הטיות ושומרים על כללים בסיסיים:

ושוב -

הזכות לרצוח את האחר נתנונה רק בזמן של סכנת חיים ממשית ומוחשית.

מלחמה לא נכנסת לסוגיה הזו.

אשר על כן -

אני נגד עונש מוות, כי זה רצח בכוונת תחילה . סובב את זה כרצונך, המדינה רוצחת אנשים עפ"י עקרונות שאינם "אובייקטיביים" אלא פוליטיים!!

Zvika Friedman

 · 18 שעות

אם לדעתך, "המדינה רוצחת אנשים עפ"י עקרונות שאינם "אובייקטיביים" אלא פוליטיים", למה אתה מצדיק הרג בזמן מלחמה? שהרי זה הכלי החזק ביותר הקיים בידי הממשלה לבצע פשעי מלחמה.

אריק בנדק חביב

 · 18 שעות

כי מלחמה היא מצב חריג, ולכן היא מחייבת כללים אחרים.

הוצאה להורג, עונש מוות אינו תוצאה של מצב חריג, אלא של החלטה פוליטית-כוחנית [בשם האל, בשם אידיאולוגיה, בשם "העם"] בה הריבון או נציג הריבון[דמוקרטיה] קובע בחוק, שהוא תוצאה של פוליטיקה [ולא חשוב אם היא דמוקרטית או דיקטטורית] שמותר למדינה.

או אז מגיעות כל ההצדקות.

אגב, גם במלחמה יש כללים מסויימים ביחס להרג האויב.

למשל - אזרחים לא הורגים

שבויים לא הורגים [אלאור אזריה שזיכויו הוא בדיחה]

לא פוגעים בבתי חולים וכו'

נראה לך שזה אובייקטיבי? עבור מדינות מסוימות פגיעה באויב באמצעות גז ממית מוסרי לגמרי.

ל"א -

הוצאה להורג היא רצל המבוצע על ידי המדינה, מבוסס על חוק שקבעה אותה מדינה לצרכיה השונים.

אני לא רוצח.

אני לא מוכן שהמדינה תרצח בשמי את אף אחד.

Zvika Friedman

 · 18 שעות

לעונש מוות יש הצדקות מוסריות וביניהם הרתעה אשר תחסוך חיי אדם בעתיד, וכן עשיית צדק: מי שהורג במזיד, מין הצדק שיהרג. הטענה שלך שהסיבות האמיתיות הן פוליטיות, ואילו ההצדקות האלה באות אחר כך. אז אפילו אם זה כך, אם להצדקות יש תוקף מוסרי, אז עונש מוות הוא בהגדרה מוסרי. זה שההצדקות באו בחטא, לא שולל את תקפותן המוסרית.

האם אתה נגד עונש מוות אפילו לפושעי מלחמה נאציים כמו אייכמן? ואם היו תופסים את היטלר בחיים, היית נגד הטלת עונש מוות עליו?

הטענה שמלחמה זה מצב "חריג" ולכן אין לך בעיה עם הרג במלחמה, תיראה בעיני כל פציפיסט מצוי, כתירוץ מעורפל, שהוא אפילו יותר מפוקפק מאשר הטיעונים הקונקרטיים ביחס למוסריותו של עונש המוות שאתה מבטלם כתירוצים בלבד.

אגב, אלאור אזריה הורשע, נידון למאסר בפועל של 18 חודש ולהורדה לדרגת טוראי.

שיהיה חג שמח ושקט.

אריק בנדק חביב

 · 17 שעות

נתחיל בהתחלה - נכון החרגת המלחמה מתחום החיים הרגילים איננה טענה "בעד המלחמה". כאן יש קצת "סיבוב" של הטענה שלי.. אנחנו עוסקים בעונש מוות, ולא בהרג במלחמה. המלחמה הובאה כהסתייגות מטענת ה-הרג בתנאים רגילים. אתה מושך לכיוון הפתולוגי של החיים, אבל אני מתעקש להישאר דווקא בתחום השגרה, נאמר. אשר על כן, לא ברור איך חיברת פציפיזם לעונש מוות. הפציפיסט כמוני, יתאמץ למנוע מלחמה בכל מחיר, כי גם הוא כמוני רואה בה קטילת אנשים מיותרת. בניגוד אליו, אני רואה במצב מלחמה מצב חריג שאין לדון בו עפ"י הכלים והכללים הרגילים.

אין שום הצדקה מוסרית לרצוח רוצח, למעט נקמה. עונשי מוות לא מרתיעים ולעולם לא ירתיעו, זו אחת מההונאות הגדולות ביותר.

תפסת רוצח, שים אותו בכלא עד סוף ימיו, לא ירצח יותר.

בוודאי שאני נגד עונש מוות לכל פושע. היטלר, אייכמן, צ'אושסקו או כל אחד אחר.

למדינה אין שום זכות לרצוח אף אחד!

יש בתי כלא, שתשים את כולם שם.

https://katzr.net/e6d5f4; - האדום מסמן עונש מוות חוקי