מוטי אור פרסם בבלוגו את הפוסט "החגא האדום" הנוגע באחד במאי, אך ובעיקר בדרך בה הוא הובן/מובן כיום.
מוטי הציג את אדי, חבר וועד עובדים מבטן ומלידה עם תודעה מעמדית ברורה ומפותחת, כי הוריו חברי הסתדרות. סופו של הפוסט הציג את האבסורד שאליו הכוח מוביל גם אנשים עם תודעה מעמדית מפותחת והזכיר לי, כפי שכתבתי בתגובה למוטי, אנשים בלתי נסבלים מהסוג של אותו אדי מדומיין.
אני רוצה להתחיל בהתחלה.
מדוע האחד במאי ומדוע דגל אדום.
"האחד במאי הוא חג הפועלים והוא נחוג עד ימינו במדינות רבות. ראשיתו של חג הפועלים בארצות הברית. ב-1 במאי 1886 הכריזה פדרציית העובדים האמריקנית (American Federation of Labor) על שביתה ארצית בדרישה ליום עבודה בן שמונה שעות. כ- 350,000 פועלים ברחבי המדינה נענו לקריאה, שבתו מעבודה והתכנסו להפגנות מחאה.
אירועי השביתה היו קשים במיוחד בשיקגו, ובמהלכם שותקה העיר: תנועת הרכבות שובשה, ועסקים רבים הושבתו. יומיים לאחר מכן ירו שוטרים לתוך המון מפגינים, הרגו ארבעה מהם ופצעו רבים. העימות בין השוטרים למפגינים החריף והיו בו הרוגים ופצועים רבים. מנהיגי פועלים נאסרו, נשפטו ונידונו למוות.
בעקבות האירועים האלה הוחלט בארצות הברית לקבוע את האחד במאי כיום זיכרון לקורבנות של אירועי השביתה וכחג העבודה." [ תולדוט. אתר ההיסטוריה של מט"ח]
הדגל האדום הוא עדות לדם שנשפך במהלך דיכוי ההפגנות.
מאמר קצרצר של רוזה לוקסמבורג מתעלם מאירועי האחד במאי בארה"ב:
"הרעיון לחגוג יום חג חד פעמי לפרולטריון, כאמצעי להשגת יום עבודה בן שמונה שעות, נהגה לראשונה באוסטרליה. העובדים שם החליטו בשנת 1856 לארגן יום שבתון שלם, שישמש למפגשים, לאירועי בידור וכתמריץ למען קידום רעיון יום עבודה בן שמונה שעות. היום החגיגי הזה תוכנן בתחילה לתאריך 21 באפריל, והפועלים האוסטרליים התכוונו לקיימו באופן חד פעמי, רק בשנת 1856, אבל לאירוע הראשון הזה הייתה השפעה מרוממת ומתסיסה כל כך על המוני הפרולטריון באוסטרליה, שהוחלט לקיים את החג הזה מידי שנה, להחיות אותו ולעצבו כחג קבוע בלוח השנה." [ רוזה לוקסמבורג, מקורו של האחד במאי, פיגומים ]
**
עכשיו אפשר לפנות לענייני הוועד, חברי הוועד והכוח המשחית.
אין זה סוד שהעליה השנייה והעלייה השלישית היו עליות סוציאליסטיות שאמצו הרבה מהרעיונות הרדיקליים ששררו ברוסיה אז, אלה שהושפעו ממרכס. הקיבוץ, אגודות העובדים השונות היו הביטוי לתפיסה השוויונית הבסיסית בסוציאליזם, לאמונה התמימה שאפשר לשנות אלפי שנות תרבות של קנין פרטי, שליטה באחרים, שימוש בבני אדם כעבדים כאמצעי ייצור תוך החפצתם לגמרי.
אמי ז"ל לא הפסיקה לספר על הסוציאליזם בקיבוץ - כזה שבו מזכיר הקיבוץ דאג לעצמו, לרווחתו האישית ע"ח חברי הקיבוץ. איך אמרה: "לעבוד במשק הוא לא עבד, תורנויות שונות הוא לא עשה אבל את הפטיפון שקיבלתי מאמי הוא לקח בשם "ביטול הקנין הפרטי"."
נדמה לי שזה היה המפגש הראשון שלי עם וועד או יו"ר וועד בצורתו המושחתת. אבי עבד כל חייו במוסד הסתדרותי. אז, אולי גם היום, היה כבוד רב לאחד במאי. יום חופשה, דיבורים ונאומים אינסופיים, פוסטרים מרגשים וכמובן צעדת האחד במאי שבה התנופפו דגלים אדומים.
שם התחיל ונגמר האחד במאי.
הוא ידע לספר על אפליית הנשים המנקות, על מאבקי כוח אגרסיביים בתוך ארגון "שוויוני" [הסתדרות הפועלים, אז, לא העובדים!!], ועל חברי וועד מושחתים. עם זאת, ידע לנצל היטב את המערכת ע"מ לזכות בפנסייה גבוהה מאוד.
בעבודתי פגשתי את אוהבי הוועד, אלה שתמיד היו בוועד. שלטו על כספי הוועד, "טיפלו" בבעיות פרסונליות וארגוניות, לכאורה. הסתדרות המורים היתה, אין לי מושג כיום, ארגון מושחת במיוחד, שהגנת העובדים לא ממש היתה בראש מעייניו.
עבודת הוועד התכנסה לארגון מסיבות סוף שנה או לדאגה למתנות לחגים. לצפות לעזרה הדדית, לתמיכה במשבר?
חבר וועד מעודי לא הייתי.
חבר במפלגה קומוניסטית הייתי, בתהלוכות של אחד במאי השתתפתי עם ערבים-ישראלים. אבל כשנוכחתי שאותו קומוניסט המקשקש על שוויון, ביטול הבדלי מגדר נוהג בבת זוגו כמו שייח' הבנתי שאין לי מה לחפש שם.
כבר שנים שהאחד במאי בטל ומבוטל. אין לי מושג אם הוא נשאר כיום בחירה המקביל לל"ג בעומר. בנצרת עוד יש תהלוכות של אחד במאי שבעיקר משקפות רצון ל"מדינת כל אזרחיה" ולא את הענין הבסיסי "אחדות וערבות הדדית של הפועלים. מאבק בלתי מתפשר בבעלי ההון, הפיכת האדם לסובייקט ולא לחפץ".
https://katzr.net/cceef5
