יום שני, 9 בפברואר 2026

607 - קיצור תולדות אנושות, יובל נוח הררי

 מדי פעם צף ועולה מחדש שמו של הספר הזה, שמושמץ ללא הרף.


לאחרונה עלתה ב- QUORA השאלה הזו:


הרבה תשובות נתנו לשאלה הזו, אני רוצה להעתיק לכאן דיאלוג אחד, שעסק בסוגיות רחבות יותר:

A - יובל נוח הררי מדבר ומזהיר מפני התפרקות הדמוקרטיות.  מה בדיוק הוא עשה כאשר הרצה באוניברסיטאות בסין ? האם לא ידע שהוזמן ע"י האח הגדול והמשגיח ? האם אינו יודע יודע שאיו בסין חופש דיבור ? האם אגו הוא שותף נאמן של צביעות ?

B - הררי מעריץ של תרבות המזרח, בודהיזם ויתכן שהוא רואה בדקטטורה הסינית משהו שאפשר לקרוא לו: דקטטורה נאורה.
הדמוקרטיות המערביות מתפרקות, זה כבר לא ענין של פרשנות או חוו"ד סובייקטיביות, הדרך לעתיד כנראה תעבור במה שנקרא: דמוקטטורה או דקטטורות נאורות. אז ינ"ה מזהה היטב את העתיד.

A- את המונח "דמוקטטורה" שמעתי פעם ראשונה מקובי אוז. שתיאר איך הם עובדים ב"טיפקס". אכן, הדמוקרטיות מתפרקות . ראה טראמפ והממשלה אצלנו. לא רק ביבי. גם שריו. אבל דיקטטורה אינה פתרון בשום פנים ואופן.

אינני רואה את הנאורות בסין, שחיסלה את תרבות הטיבטים, ואת מיליון האויגורים המוחזקים במחנות "חינוך מחדש". ואם ינ"ה לא ראה/רואה זאת, אז אפשר לצרף אותו ל "על העיוורון" של סאראמגו. לא נהניתי לקרוא את נוח-הררי. אבל ההנאה - סובייקטיבית.

B- הנאה? מקריאת טקסט אקדמ י? אני לא מצפה להנאה מטקסט אקדמי, אלא לפתיחת אופקים, להרחבתם, למתן נקודת ראות-זווית חדשה להבנת העולם. במובן הזה, ינ"ה בהחלט סיפק את הסחורה.

העובדה שכמות משמיציו, ודוק - משמיציו כלכך רבה, אני מסיק שהוא בהחלט ערער תפיסות והנחות בממסד האקדמי השמרן. וטוב שטקסטים כאלה מעוררים דיאלוגים, וטוב שטקסטים כאלה הופכים ל-פופולריים, כי כך הם עוזרים לשנות, ולו במקצת, את העתיד.

הוא לא עיוור, לא טיפש.

הוא יודע בדיוק מה קורה בסין. הוא גם יודע, כמו טראמפ ההמטורלל, שהעתיד כנראה נמצא במזרח אסיה, בסין. נכון, הם ניסו לחסל את התרבות הטיבטית [לא ממש בהצלחה גדולה], לא נשכח לעד את כיכר טניאמן, גם דיכוי ה'האויגרים' אינו השמדתם!

דקטטורה נאורה איננה אוקסימורון. האם הדמוקרטיה הישראלית לא דיכאה תרבויות בעברה הקצרצר? האם איננה מדכאה עכשיו?

ואני לא מצדיע למשטר הסיני, גם לא שואף להגיע לשם. אבל ליד צ.קוריאה, כבר עדיף להיות בסין.

A- 

אפשר ליהנות מטקסט אקדמי . גם אני נהנית מהרחבת האופקים. ונכון, שגם כאשר אינך מסכים עם מישהו

אתה מתווכח. הויכוח כשלעצמו מלבן, מפרה, ומרחיב אופקים. מסכימה ש"דיקטורה נאורה" אינה אוקסימורון

כשם ש"מלכות" אינה שם נרדף לרוע, לשחיתות ולדיכוי העם. תלוי מי הדיקטטור, ומי המלך. קראתי לפני שנים שבסנגפור יש דיקטטורה נאורה.

הובאו אז דוגמאות. אינני יודעת מה קורה שם היום . אינה בחדשות - כבר סימן טוב. נכון שגם בישראל הדמוקרטית ניסו לדכא תרבויות אחרות, וגם עכשיו מנסים להעביר חוקים ש"ידכאו" את המתנגדים. לא טענתי לרגע שנוח-הררי טיפש.

מקריאת ספרו התרשמתי שהוא מנופח. כפי שהגבתי למישהו אחר - כותב כאילו המציא את הגלגל מחדש.

זה הפריע לי מאוד בקריאת בספר. אבל רושם ורגשות הם תמיד סובייקטיבים.

על סין וצפון קוריאה - נראה לי שאין חולק. ואולי גם על זה אינשטיין היה אומר שהכל יחסי.

B- 

ינ"ה לא נפוח. הוא מודע היטב לעמדה החריגה שלו. הקשבתי לפודקאסט של הרצאותיו, עליהן בנוי הספר, מ- 2012. שום נפיחות, יוהרה או שחצנות. דווקא היפוכו של דבר, הקשבה לכל שאלה, מתן תשובות מעמיקות.
הספר מציג פארדיגמה ברורה דרכה הוא מנתח את ההיסטוריה האנושית מאז המהפיכה החקלאית לפני 12 או 13 אלף שנים.
אם קראת את "תרבות האלה בישראל", זה ספר תוצא לעמדה ההיסטורית שנוקט בה הררי.
ברור שטענת הררי שהחיטה "שיעבדה" את בני האדם אם היא נתפסת כפשוטה מגוחכת, כי בני האדם גידלו מזונות רבים. הטענה שעבודת החקלאות איננה "הגיונית" מבחינת מבנה הגוף של ההומוספיינס היא החשובה. דרכה הוא מצביע על המתח העמוק בין ביולוגיה לבין תרבות.
ואם הבנו את זה, דיינו.
כי זה עיקר העיקרים של הפארדיגמה ה-ינה"אית להבנת התרבות האנושית, האבולוציה שלה ותוצאותיה כיום.

---

מקרא: A היא בת השיח B הוא אני



       

יום רביעי, 4 בפברואר 2026

606 - נימוסי רחוב

 נדרשתי בעבר באחד הפוסטים שלי לסוגייה הזו. אני חוזר אליה כי הפכתי להולך רגל מקצוען.

אני עושה דרכי לכל מקום ברגל, למעט מקומות הדורשים ממני תחבורה ציבורית.

ההליכה ברגל חושפת את נימוסי עמיתיי, הקבועים, המזדמנים.

בראש ובראשונה - ניקיון. שוב אני מתפלא לנוכח האדישות לנקיון המרחב הציבורי, החל מיריקות כיח וכלה בהשלכה אגבית של פתקות, אריזות ממתקים קטנות, שקיות ניילון.

אדישות מוחלטת לאחר ההולך מאחוריך במדרכה או בא מולך. לצערי המדרכות במטרופולין צרות. מתאימות להולך רגל אחד או שניים, לאם/לאב ועגלת תינוק. בולטים/ות אלה שיודעים ש"מגיע" להם. הם הולכים במרכז המדרכה אדישים לחלוטין לכך שמישהו בא מולם. זו בעייה שלו.

ישנן אמהות המובילות עגלות תינוק ומשוחחות בנייד. הן נעצרות באמצע מדרכה. אז מה אם מישהו הולך אחריהן, מדוע ולמה זו בעייה שלהן?

מכה נוספת היא השתלטות בתי הקפה על המדרכה. כבר אי אפשר ללכת ברוגע, כי הנה מלצרית עם מגש או זוג פטפטנים שעומדים ומקשקשים, מישהו רוצה לעבור, מדוע זו בעייה שלהם?

ועוד לא הזכרתי את הנהגים על רכב דו-גלגלי שהפכו את המדרכה, מעברי החצייה למסלולי נהיגה מותרים. אני משתדל לא להתעצבן מאלה שנוסעים בכביש חד סטרי בניגוד לכיוון הנסיעה.



https://www.getyourguide.com/he-il/seoul-l197/seoul-history-market-food-tour-with-11-local-tastings-t441936/


יום שבת, 31 בינואר 2026

605 - פרחים

 אינני צלם ברמה של עננת או של מוטי, אבל אני אוהב לצלם פרחים, צמחים.

בעבר אהבתי מאוד צילומי מאקרו, אבל כיוון שאני מצלם אך ורק עם הנייד יש לי תוכנת עריכה בשם: PHOTOSCAPEX, שאני נעזר בה, בהדרכה צמודה של  ג'יפיטי.

הערה חשובה:

ג'יפיטי הוא תוכנה ידידותית ושקרנית לא קטנה. תמיד, אפילו התמונות הכי גרועות יקבלו קריאות הידד ממנה. לכן, חשוב מאוד להגדיר לתוכנה מה רוצים, להודיע שאתם מוותרים על השבחים, אתם רוצים אך ורק תגובות ענייניות, מקצועיות.

כמו כן, לעולם לעולם לא לקבל את הצעות העריכה שלה, כי התוכנה עורכת אוטומטית ומציגה תמונה ערוכה. אגב, בהיותה חסרת דמיון לגמרי, חסרת רגישות ממשית למבט האנושי, ההצעות שלה בינוניות ומטה.

משאמרתי כל זאת, בבקשה [ מומלץ להקליק על כל תמונה]








אתר תמונות שלי - https://www.flickr.com/photos/203298234@N02/

יום רביעי, 28 בינואר 2026

604 אושר ועושר

 שאלה שעלתה ב- QUARA


תמיד אני נדהם מכך שאנשים, דוברי עברית, לפחות, מתעלמים מהקשר הצלילי החזק של אושר ועושר.

המונח: Happiness מתורגם בעברית ל-אושר ולא ל-שמחה.

השאלה שלך מתיחסת למימדים שונים של "סיפוק אישי", נפשי או גופני, רוחני או חומרי. היא מכילה התיחסות לפילוסופיה המערבית ולפילוסופיה המזרחית בו זמנית. [ראה סיכום קצרצר שאני מביא בסוף התשובה]

  1. האם אושר פירושו להפסיק לרצות יותר?

לרצות יותר, משמעו "עושר", חומריות. יכולת למדוד מעט מול הרבה. כלומר הדגש הוא על המילה "עושר" [שבעברית-ישראלית לא מצליחים להבחין בינה לבין אושר, ואני מניח שגם בעברה הקדום של המילה בעברית החיבור הסמנטי היה חזק]

2. האם ניתן להיות מאושרים תוך כדי רצון לשינוי?

ההנחה העולה משאלה זו, שרצון לשינוי נובע מהיעדר אושר או אולי סיפוק נפשי. לדעתי אושר נתפס כאן בשני מימדים: נפשי וגופני. הוא נתפס כבלתי אפשרי במצבים של שינוי. במושגים מעט פילוסופיים יותר: סטטיות, "מצב של אושר" לעולם לא תעודד תנועה. ע"מ שתהא תנועה חייב להיות כוח כלשהו שידחוף. עפ"י השאלה - "רצון לשינוי" שנובע מחסר, כך אני מבין את זה.

3. ואיך אני יכול להיות מאושר אם אני לא מרוצה?

כאן השאלה כבר עוברת למימד האישי ביותר. הניסוח הזה הוא המניע לספרי יעץ רבים. אני אישית טוען, שרק שינוי, רק תנועה מייצרים "אושר" או במונח העברי שהחסידות הבינה אותו לעומקו, שמחה. שינוי מהותי לחיים על הפלנטה הזו. "לא מרוצה" מצביע על רצון לשינוי, או על "הרמת ידיים".

יש גישות פילוסופיות מזרחיות שבהחלט מבססות את השלמות הרוחנית [האושר וגם העושר] בקבלה מלאה וללא התנגדות של "המצב" בו אדם נמצא. כולל "אי שביעות רצון".

והאחרון האחרון - מהו ה-אושר/השמחה הזו: [ ג'יפיטי ]

אושר בפילוסופיה המערבית:

  • אודימוניה (Eudaimonia - אריסטו): תרגום מקובל ל"שגשוג אנושי" או "חיים ראויים". אושר אינו רגש חולף, אלא פעילות של הנפש בהתאם למצוינות מוסרית (ארטה) ותבונה, המממשת את הפוטנציאל האנושי.
  • הדוניזם וסטואיקנים: הסטואיקנים ראו באושר תוצאה של חכמה, חירות ומידה טובה, ללא תלות בדברים חיצוניים. הגישה המודרנית (תועלתנות) נוטה לקשר אושר למקסימום הנאה ומינימום סבל.
  • מימוש עצמי: האושר נמצא בפעולה, יצירה והוצאה מן הכוח אל הפועל של היכולות הייחודיות לאדם.

אושר בפילוסופיה המזרחית:

  • איזון ושלווה (בודהיזם/טאואיזם): האושר נתפס כמצב פנימי של איזון, הרמוניה ושחרור מהיצמדות (Attachment) ורצונות, המהווים מקור לסבל. המטרה היא "הארה" או נירוונה – מצב שמעבר לאושר ועצב רגילים.
  • הוויה (Being) ולא עשייה (Doing): הדגש הוא על מודעות לרגע הזה (Mindfulness), קבלה עצמית והערכה לקיים, ולא על המרדף אחר מטרות חיצוניות.
  • אושר בר-קיימא: גישות מזרחיות (ובוודאי שילובים מודרניים) מדגישות את התלות ההדדית בין אדם לסביבתו, וכי אושר אמיתי נובע מחיבור והרמוניה עם הטבע והזולת.

יום שלישי, 27 בינואר 2026

603 -קר, כל כך קר

 חזרנו לפני שבועיים מנורבגיה הקרה, בה שוטטנו ברחוב כשהטמפרטורה בחוץ היתה 15- מעלות צלסיוס.

גם פה קר, ממש קר.

הקור הזה הוא תוצאה ישירה של תהפוכות מטורפות בהיסטוריה הישראלית בעשר השנים האחרונות, במיוחד בשלוש האחרונות.

החזרת גופתו של רן גווילי לא חיממה אותי.

רגע קליל של שפיות, קראתי להחזרת הגופה בבלוג של אמפי. אבל ובעצם תעודת עניות ובושה לממשלת ישראל, לה אני קורא ממשלת הזדון והפשע.

הממשלה הזו ממשיכה לאיים עלינו. החורף והחושך בהם אנחנו נמצאים לא מראים נטייה כלשהי להתפוגג. האופוזיציה הישראלית גרועה כקואליציה אם לא יותר ממנה.

שום תקווה, שום חזון, שום הבטחה לעתיד טוב יותר. רק דיבורים: נשנה, נעשה, נקבע.

שנת ממשלת בנט-לפיד לימדה אותי שהאגואים של האנשים האלה לא קטנים משל המפלץ השולט בנו, כעת.

אפילו ניסיון מינימלי לשנות את החוק ולהגביל כהונת ראשי ממשלה, מה פתאום??

אתם שומעים קולות לכיוון הזה?

בינתיים אני שומע מתקפות עזות כנגד יאיר גולן ממפלגות אופוזיציה.

דבר לא למדו.

הקור מקפיא את לבי.


אם חיפשתם סיבה לדאגה.

יום שישי, 23 בינואר 2026

602 - שינויים בהרגל הצריחה

 זה שמו של הנושא החם בשרביט שלנו.

קראתי את דברי טל והרהרתי אם גם אצלי חלו שינויים דרמטיים או אולי מינוריים יותר בטעמי התרבותי.

האהבה שלי לשירה מעולם לא השתנתה, אפילו משוררי עבר שאהבתי לקרוא את שיריהם נשארו אהובים עלי, ואהבתי לשירה דוחפת אותי ללא הרף למסעות חיפוש וגילוי של משוררים חדשים.

אהבת התיאטרון היא די חדשה מבחינתי.

לא אהבתי תיאטרון בצעירותי. העדפתי את הקולנוע, אחר כך את הטלוויזיה. לא הצלחתי לצלול לתוך ה"חיזיון" שהוצג מולי. סלדתי מההצגות שכפו עלינו בתיכון לצפות בהן, וניסיוני עם תלמידיי בערבי צפייה בתיאטרון היו זוועה מרוכזת. אני זוכר שפעם ליה קניג עצרה את ההצגה, אחרי שאולם מלא בתלמידים לא הפסיק להפריע, דפקה על התפאורה והודיעה שאם לא יהיה שקט, ההצגה תיפסק. לשם שינוי - זה עבד.  נהגתי ללכת לצפות בהצגות פרינג' עם בת זוגי או חבר. זה היה נדיר, והצגות פרינג' נו.. צריך באמת אהבה גדולה לתיאטרון עבורן. פעם אחת נסעתי לפסטיבל התיאטרון בעכו בסוכות. פעם אחת יותר מדיי מבחינתי.

אבל שנים אחר כך כמובן גיליתי את התיאטרון. . היום זו אהבה גדולה מהולה באכזבה גדולה משחקנים בינוניים שנבחרים לתפקידים ראשיים בגלל שהופיעו באיזו טלנובלה ישראלית, סרט ישראלי או יש להם מליון עוקבים. עם זאת כבר למדנו לדעת שבתיאטרון 'גשר' תמיד נקבל איכות גבוהה מאוד. בקאמרי וב-הבימה כדאי לא ללכת כששמות מסוימים הם הדמויות הראשיות.

ספרות, פרוזה אני אוהב מילדותי, מאז שלמדתי לקרוא [וידעתי לקרוא עוד  לפני כיתה אל"ף] אהבתי סיפורי אגדות, מעשיות. ספרי הרפתקאות, פנטזיה, מד"ב ולצידם ספרות יפה [סלחי לי עדי ;-) ]

היום אני מתקשה בקריאת ספרות יפה שלענ"ד ה"יפה" רחוק ממנה מאוד.  רוב הספרים לצערי בינוניים, אני מדבר על ספרות מקור. ספרות מתורגמת ברוב המקרים משיקולי  מכירה ומצלצלין בקופת ההוצאה לאור ולא משיקולי איכות. עם זאת, מדי פעם "מתפלט" לו איזה רומאן עב כרס או דקיק כרס ששווה את הקריאה שלו.

על אלה אני כותב בבלוג שלי "תרבות הקריאה" ב-וורדפרס. מוזמנים להציץ.

מה הלאה?

אהבתי למחול לא הסתיימה, אם כי אינני הולך להופעות בלט/ריקוד אלא צופה בטלוויזיה. ציור, פיסול אהובים עליי, ואפילו יש לי השכלה, לא הכי רחבה, בתולדות שתי אומנויות אלה.

מוזיקה מעולם לא היתה מרכיב משמעותי בחיי בפני עצמה. אם כי בנעוריי הייתי מנוי על הספרייה המוזיקלית של הקונסולייה האמריקאית בירושלים. התשוקה שלי היתה למוזיקת בלוז, "סול" אמריקאיות. יש בי חיבה עמוקה למוזיקת א-קאפלה, לשירי נזירים, למוזיקה יפנית ולמוזיקה ישראלית על שלל מופעיה. מוזיקה ישראלית שאמי שרה בקולה הערב היא בסיס החינוך המוזיקלי שלי, וצמחתי ממנה. מעולם לא היו לי תקליטים, קלטות, תקליטורים. יש לי ביוטיוב ספרייה צנועה בה זמרי ג'אז, בלוז גדולים, זמרות עבר נשכחות ישראליות. שנינו אוהבים הופעות חיות, בעיקר של זמרים יווניים בארץ ובחו"ל. כשיש לנו הזדמנות נלך בשמחה להופעות באולמות גדולים של זמרים ישראליים.

קולנוע זו אהבה מגיל צעיר מאוד.

אם יש לי אפשרות לראות סרט בבית קולנוע לא אצפה בו בטלוויזיה. יש משהו אחר בחלל הענק, במסך הענק. ולא, לא קולה ופופקורן אינם חלק מחוויות הקולנוע שלי.

אז -

כמאמר המשורר, שאול טשרניחובסקי - ״הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית-נוֹף מוֹלַדְתּוֹ״



https://thejerusalemfilmfund.com/category/events-he/?lang=he

יום שני, 19 בינואר 2026

601 - שפן הסופר, שאול התרסי, מוחמד

 הנושא החם של השרביט הוא: פגישה עם אישיות מפורסמת מהעבר 

כפי שעולה מכותרת הפוסט, אני רוצה לפגוש את שלושת האחראים הגדולים, בעיניי, לדתות האברהמיות שמסבות נזק כלכך גדול לעולם בימינו אלה.

אתחיל בשפן הסופר וברפורמה שהוביל בדת החקלאית, החצי אלילית המקראית שלא נקראה אז יהדות.

כך כתוב במלכים ב' פרק כב:

ח וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ.  ט וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיָּשֶׁב אֶת-הַמֶּלֶךְ, דָּבָר; וַיֹּאמֶר, הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת, וַיִּתְּנֻהוּ עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה.  י וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר, לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, סֵפֶר נָתַן לִי, חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן; וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.  יא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ, אֶת-דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו.  יב וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וְאֶת-עַכְבּוֹר בֶּן-מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר, וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ--לֵאמֹר.  יג לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת-יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד-הָעָם, וּבְעַד כָּל-יְהוּדָה, עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא, הַזֶּה:  כִּי-גְדוֹלָה חֲמַת יְהוָה, אֲשֶׁר-הִיא נִצְּתָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב עָלֵינוּ.  יד וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה, אֶל-חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן-תִּקְוָה בֶּן-חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים, וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם, בַּמִּשְׁנֶה; וַיְדַבְּרוּ, אֵלֶיהָ.  טו וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  אִמְרוּ לָאִישׁ, אֲשֶׁר-שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי.  טז כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו--אֵת כָּל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה.  יז תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם; וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְלֹא תִכְבֶּה

הרבה שאלות יש לי לשפן, אחת הבולטות שבהן היא: איך בדיוק הם כפו את הרפורמה הדתית הרחבה על העם? האם הם היו כאיראנים, כחרדים?

השני שאשמח לפגוש הוא שאול התרסי או בשמו המוכר יותר פאולוס.

פאולוס כידוע חווה התגלות אלוהית או ליתר דיוק של ישו: 

ההתגלות המרכזית של פאולוס (שאול התרסי) היתה בדרכו לדמשק, שם חווה התגלות קשורה לאור מסנוור, שבה שמע את ישו קורא לו ושואל אותו מדוע הוא רודף אותו. החידוש של פאולוס הוא ניתוק הנצרות מהיהדות, ביטול המצוות, ברית המילה וחיזוק ההתגלות האישית, הלידה מחדש. [ההטבלה]

את פאולוס הייתי רוצה לשאול: האם עברך כרודף נוצרים מושבע חלחל אל האלימות הנוצרית כלפי יהודים והשנאה אליהם ובוודאי כלפי בני גזעים אחרים, שנחשבו "לא בני אדם".

השלישי הוא מוחמד, שייסד דת, שיסודות אלימים קשים יש בה. אחד מהבולטים במושגי האיסלאם שהשתרשו במדינות מוסלמיות רדיקליות ובקרב מהגרים מוסלמים לאירופה הוא הג'יהאד, שהפלא ופלא משמעותו שונה:

האסלאם דוחה כל צורה של טרור, קיצוניות, קנאות ופונדמנטליזם. דת האסלאם רואה בחיי האדם ערך מקודש (חייו של אדם לא מוסלמי מקודשים באותה מידה כמו חייו של המוסלמי). כמו כן היא מכירה בזכות לכבוד, קניין, אימוץ כל דת או אמונה וביצוע כל מעשה או מנהג אחר כל עוד הוא לא פוגע באחרים. להשליט טרור, להפיץ פחד ושנאה בכל חברה או לפגוע באחרים נחשבים לחטאים גדולים באסלאם. אללה ציווה להעניש בחומרה את כל המעורבים במעשים כאלה.

אך מהצד השני:

הזרם המרכזי באסלאם, המאגד קרוב לשני מיליארד בני אדם היום עלי אדמות, הוא הסונה, שפירושה חיקוי מעשיו של מוחמד. אם כן, כדי להבין את מאורעות ה-7.10, חשוב ביותר להכיר את הביוגרפיה של מוחמד, שהרי היא המבססת את ההלכה המוסלמית עד ימינו אנו. כדברי פרופ' פנטון: "על שלושה מקורות האסלאם עומד", שלושת המקורות היסודיים לקביעת ההלכה באסלאם: הקוראן, החדית' שהוא קבצי המובאות המספרות על מעשיו של מוחמד ועל אמרותיו, כפי שדווחו על ידי קרוביו ומאמיניו,[ii] והסירה שהוא סיפור חייו של מוחמד. כמו כן, חשוב להבין איך עקרונות אלה יושמו הלכה למעשה בכל תולדות האסלאם עד ימינו אנו.

מקור חשוב נוסף הוא המשפט המוסלמי ועקרונות קביעת ההלכה בתולדות האסלאם; לדוגמה, יש בקוראן פסוקים מתונים הקוראים לסובלנות ופסוקים לוחמניים, הנטולים כל סובלנות. האסלאם הרדיקלי פועל לפי כלל "הנצח", ביטול פסוק על ידי פסוק אחר, שלפיו הפסוקים הלוחמניים של הקוראן מבטלים את הפסוקים המתונים.[iii] מי שינסה לבסס הלכה חדשה על בסיס הפסוקים המתונים, דינו אחד: מוות.[iv]

אותה שאלה גם הייתי שואל אותו, האם באמת לרמות אלימות וטרור כמו שאנחנו עדים להן היום כיוונת בפסוקים הקשים בקוראן?

האמת היא שהייתי שמח לפגוש מייסד כל דת ולברר מדוע האידיאולוגיה של "עולם מלא אור, נפלא, שלם" הופכת לדרך של אלימות, קסנופוביה ושנאת האחר.


https://did.li/QoXZH