670 - שנה טובה ושמחה רבה

 ספר שיריי החדש "רעד וגעגוע" יצא לאור מייד אחרי ראש השנה.

הספר יצא בהוצאת עיתון77

שיר מתוק-משהו, די בודד מהספר החדש.

669 - יום כיפור - הסליחה

 בטח לא יפתיע את קוראי הבלוג הזה שהפוסט שיופיע בהמשך קצת ירחיב את ענין "בקשת הסליחה" כפי שהיא מוצגת בנושא החם, השבועי.

חשבתי שלפני שאציג את עמדתי, אגיש לכם שירות אטימולוגי, שנדע מהיכן באה המילה הזו:

הגישה הראשונה: התזת מים, שטיפה וטיהור

ההקשר בין השורש ס־ל־ח לפעולת השטיפה או ריסוס המים מופיע בפרסומי האקדמיה ובמחקרים השוואתיים של השפות השמיות: [1, 2]

• מילון אבניאון (על פי פרסומי האקדמיה ללשון): בערך "סליחה" מצוין כי ”בּאכדית הוא מציין התזת מים לשם ריפוי, טיהור וכדומה, וייתכן שמכאן התפתחה המשמעות המופשטת של העברת עוון וביטול העונש”. [1]
• המילון האטימולוגי של השפה העברית מאת ד"ר ארנסט קליין (Ernest Klein): קליין מקשר את השורש ס־ל־ח למילה האכדית salāhu, שמשמעותה לשרבב, להתיז או לרסס מים (To sprinkle). הוא מציין קשר אטימולוגי לפועל חז"ל זלג או זלח (כמו "מזלג" או זליגת דמעות), המצביעים כולם על פעולה גשמית של נוזלים, שהפכה בהשאלה לטיהור רוחני מחטא. [1]

הגישה השנייה: ויתור ורפיון

הקשר של השורש למשמעות של עזיבה או שחרור נחקר באמצעות השוואה לשפות דרום-שמיות, כגון אתיופית עתיקה (געז):

• האקדמיה ללשון העברית: במאמרים העוסקים במילים סליחה ומחילה מובהר כי בעוד שהסליחה במקרא שמורה לאל בלבד ("כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה"), הפועל המקביל מָחַל התפתח בדיוק מן המשמעות של ויתור פיננסי או פיזי (כמו "מחל על שטר חוב" או "מחל על כבודו"). בשפות שמיות חבשיות (געז), השורש המשני המקביל לסל"ח נושא אופי של הרפיה, נטישה או הנחה. [1, 2, 3]

משהבנו את מקור המילה, אפשר לחזור לענייננו.

יש קשר עמוק ביהדות  בין סליחה לבין ה-וידוי. הכרה באחריות אישית לתוצאות מעשים שאדם עשה, שפגעו באחרים הינם אבן יסוד ב"יום כיפור". יתכן ויום כיפור הוא סוג של "קתרזיס" אחרי חודש אלול ועשרת ימי תשובה כמנהג ספרדים או רק עשרת ימי תשובה כמנהג אשכנזים, בעקבות ה"שיא" הרוחני המושג ב"עינוי הגוף" היחיד אמור להשתנות, להיות "טוב יותר".

אבל ישראלים קדמונים ויהודים בני זמננו מכירים היטב את נפש האדם/האשה. לכן יום כיפור חל מדי שנה ולא פעם אחת בחיים.

לכשעצמי, מאז היותי ילד יום כיפור היה יום חופשה, מנוחה. די מהר עמדתי על הבלות האמונות - מי שלא צם יפלו הציפורניים, למשל, או איזו הבטחה עמומה לאריכות ימים. בימי כיפור טרחתי לעבוד בבית המלון, כי השכר השעתי קפץ בעשרות אחוזים, כי היה אוכל מוכן [קר] לאורחים שאינם יהודים, וגם לי.

מוטי הזכיר את מנהג "בקשות הסליחה" ברשתות החברתיות שמגחיכות את ענין בקשת הסליחה כחלק מקבלת אחריות אישית, אולי ריסון דחפים אלימים, אולי דרך של פשרה חברתית ואישית. אני רוצה להזכיר את האיחולים המקובלים - צום קל ויעיל, הא?!

נדמה לי שכיום יום כיפור הוא "חג לאומי" יותר מאשר יום חשבון נפש דתי.

שלא במקרה התפרסם מחקר מעניין במכון הישראלי לדמוקרטיה, שבדק את דפוסי הצום בחברה הישראלית-היהודית:

סקירה

דפוסי הצום וההשתתפות בתפילה ביום כיפור: סקירת נתונים

74% מהיהודים הישראלים צמים ביום כיפור באופן חלקי או מלא, כולל 47% מהחילונים. מקרב המתפללים בבתי הכנסת בכיפור – עבור 32% מדובר בביקור היחיד בבית הכנסת במהלך השנה

15 בספטמבר 2026 | מאת: ד"ר אריאל פינקלשטיין, יערי פדן, עו"ד שלומית רביצקי טור-פז

668 - טיול באתר "שאלות ותשובות"

 אתר "השאלות והתשובות" QUORA מלא תמיד בשאלות מעניינות במיוחד.

חלקן נוגע במציאות חיינו בישראל, דוגמת השאלה הזו:

למה החרדים התגייסו לצה״ל במלחמת העצמאות, בתמיכת הרבנים, והיום ברובם מסרבים להתגייס?

או השאלה הזו -

בתקופת הממשלה נוכחית, הגענו לצמרת העולמית ביוקר המחייה. אילו שתי רפורמות היית מציע/ה לממשלה החדשה לבצע, כדי להוריד את יוקר המחייה?

ישנן שאלות תעמולתיות, הן מימין והן משמאל, שלפעמים רמתן הלשונית כלכך נחותה, או היות "בוט תעמולתי" מפיק אותן, כך שאני חוסם את הבוטים או שואלי שאלות הרעל הללו.

                                            ***

שאלות אחרות באות מתחומי התענינות מובהקים שלי, ענייני דת, לאומיות, חילוניות, אמונה ומדע.

הנה דוגמה לכמה שאלות. על חלקן עניתי ברצינות ועל חלקן עניתי בגיחוך. טוב, אני ישראלי ;-)

האם יש הבדל בין אתאיסטים בישראל לבין אתאיסטים בארה"ב ובחו"ל?

או השאלה המופלאה הזו:

Why might atheists disagree with the idea that Christianity necessarily leads to better moral behavior?

או השאלה הנפלאה הזו -

How do atheists sleep at night knowing they're going to burn for eternity?

                                       ***

נושאי המגדר, טרנסג'נדריזם גם מעורר בי ענין רב. מדי פעם אני מוטרד מכך שאין שאלות בעברית על נושאים אלה. אבל באנגלית, הסוגיות האלה נפיצות, בעיקר בארה"ב, שעוברת שינויים תרבותיים חזקים מאוד, גם ביחס ללהט"ב, למיניות הטרונורמטיבית.

הנה דוגמה -

How can someone respectfully support a transgender friend, coworker, or family member?

או השאלה הנהדרת הזו -

My 14-year-old son is a femboy. What do I do?

יש כמובן עוד נושאים אחרים שמושכים את תשומת לבי, למשל תיאולוגיה, פסיכולוגיה, ובוודאי צילום.

באתר הזה אין "בלוגים", יש "מרחב". פתחתי מרחב צילום, בו אני מפרסם מדי יום תמונה אחת, ויש בו כמה וכמה שותפי צילום, פרסום.

המרחב נקרא -

העלאת תמונות מקוריות

זו התמונה האחרונה שפרסמתי

667 - איך נערכים לחג

 השרביט החם החליט לקחת את הנושא הישראלי הקבוע, כל ערב חג: אצל מי אתם בחג? ולהמירו לשאלה אחרת: איך אתם מתכוננים לחג.

החלטתי לענות על השאלה, כי על אף התנכרותי המכוונת לחגים יהודיים אין בי הסתייגות מהתרבות הישראלית-היהודית שנמצאת בשורשי הזהות שלי כישראלי-חופשי-לא דתי. מעבר לאידיאולוגיה, שני צאצאיי נישאו למשפחות מסורתיות, כך שבמובנים רבים אני משתתף באירועים ובטקסים האלה כבר כ- 15 שנים.

מדי שנה מתקיימת "תחרות" בין חתני לבין המחותנת שלי - אצל מי תיערך סעודת החג. אנחנו לא נדרשים להביא דבר, כי המטבח שלנו לא כשר. אבל בת זוגי מצאה לפני כמה שנים מאפייה שהיא גלאטכושר, כך שהיא מתאימה היטב לצרכי המשפחה, ואנחנו מזמינים קינוחים פרווה, מפונפנים מאוד, טעימים מאוד.

השנה חתני "ניצח". 

לו היינו בקו הבריאות היינו הולכים ברגל אליהם. [בערך רבע שעה הליכה], אבל נסענו במכונית, פחות מ- 10 דקות, מצאנו חנייה ברחוב. לא להתפלא, בערי הלווין של ת"א בהן דירות רבות מושכרות, הרחובות מתרוקנים ויש חנייה בשפע.

אלה כל ההכנות, כלומר, חוץ מלגהץ את החולצה הלבנה, המכנסיים הירקרקים-אפורים ולהוציא ממגירת הנעליים את "נעלי החג".

אתמול והיום הם ימי בית.

שנה טובה

https://katzr.net/f3f9ed

666 - ראש השנה, תשפ"ז

 לו הייתי מאלה המאמינים בסימנים מקריים כבעלי משמעות, נדמה לי שמספר הבלוג הוא "מספר השטן", שלא נדע, והנה הוא מוקדש דווקא ל"אור" ולא ל"חושך", לתקווה ולא לייאוש.

כרגיל, אין סיכוי שאסכם את השנה שחלפה, בשביל מה ובשביל מי?

האירועים החיצוניים מוכרים לכל מי שיודע קרוא וכתוב.

האירועים האישיים מענינים רק אותי.

אבל, זה לא אומר שלא אביע כמה וכמה משאלות לשנה החדשה, אם כי זו פעילות ספקולטיבית חסרת שחר בפני עצמה, אבל היא מהנה, כמו ממתק טעים.

ברכות

שתיעלם ממשלת הזדון והפשע

שתעלם משפחת המטורללים שמצליחה עדיין להטריד מדינה שלמה ועשרה מליון בני אדם

שאיפות

הליך חקיקה מהיר בכנסת לחוק יסוד רה"מ, הגבלת כהונה

הליך חקיקה מהיר לחוק יסוד - תפקיד ציבורי - נבחר או ממונה - תעודת יושר מהמשטרה, לא נמצא בחקירה פלילית, לא חשוד בכלום

מערכת החינוך עוברת רפורמה קיצונית - התוצאה - מורים בעלי הכשרה, מדעים, אומנויות, מסורת ישראל [כן ובהחלט. מי שלא יודע עברו, לא יידע עתידו]

תקוות

שילדיי ונכדיי יזכו לחיות במדינה שפויה

שנה טובה

665 - לקראת סוף ספטמבר יוצא לאור ספר השירים החמישי שלי, רעד וגעגוע

 זו הדמנות להציג את ספריי הקודמים:

664 - ספורט בינלאומי

 הנושא החם מנסה לברר את מידת ההתעניינות שלנו באירועי ספורט בינלאומיים, דוגמת המונדיאל, אירועי הטניס ב-ווימבלדון או ה-טור דה'פראנס.

כמו אלה שענו תחת הפוסט של מוטי, כולל אותי, אינני מתעניין באירועים האלה. כדורגל משעמם אותי, טניס משעמם אפילו יותר והטור ד'פראנס. קראתי על ההוא שרימה בתחרויות אופניים אלה, וזכה כמה וכמה פעמים בתחרות הזו. נו, אני בעד צהוב.

כדורגל, סולד מהמשחק הזה סלידה גופנית כמעט. מעבר לעובדה שהוא משעמם במיוחד, אותי. פעמיים בימי חיי הגעתי למשחקי כדורגל. פעם בכיתה ז' עם חבר מהכיתה למחצית ב', שיעמום. אח"כ חתני ובתי הזמינו אותי. רמת האלימות המילולית, הצרחות, הקללות ביציע ממש הבהילו אותי. בלאו הכי לא ראיתי כלום, שחקנים בגודל של גפרורים, בחיאת.

עם זאת, תן לי אולימפיאדה, בשעות סבירות ורק תחרויות שאני אוהב, כלומר התעמלות, תחרויות התעמלות, ודוק לא אתלטיקה, למעט קפיצה לגובה, לרוחק. אבל אם צריך לקום באמצע הלילה, אין סיכוי.

אני גם אוהב מדי פעם לצפות ב-סנוקר. אפילו מבין את החוקים. כמובן אוהב את התחרויות שרוני או'סאליבן משתתף בהן.

אני לכשעצמי.

תחרויות מחוץ לתחום. כל סיטואציה של תחרות תמצא אותי בצד, יושב ומתבונן באחרים שמתאמצים כלכך. 

דווקא המורה להתעמלות חשב שאני מתאים לתחרויות ריצה, עד שראה שאני מסרב להשתתף, בתחרויות שהוא ארגן בשיעורי ספורט או תחרויות בית ספריות, באמת באמת לא מעניין אותי להיות "מנצח".

https://www.francophilesanonymes.com/tour-de-france/