יום חמישי, 16 בינואר 2025

452 - תמונות אקראיות

 יש מצלמה בנייד, ויש מי שאוהב לצלם.

כמה תמונות ללא קשר ביניהן, ממקומות שונים.

הראשונה היא מעין הנצחה של ידידה מהרחוב, שהלכה לעולמה בשקט רב.


חתול שבע הקרובות מנמנם ומשגיח על ממלכתו.


שדרות ההשכלה, תל אביב, איזה "גוף תאורה", פסל סביבתי מרשים


באחת מהקבוצות שאני מבקר בהן נהגנו להעלות תמונות של צינורות וברזים, זו מנמל ת"א


ואחרונה - משטח החלקה בקרקוב, לא לא עליתי, אין סיכוי



יום שבת, 11 בינואר 2025

451 - בדיחות והומור

 הנושא החם בשרביט, שהציע מוטי הוא, בדיחות והומור

נדמה לי שספר "הבדיחה והחידוד" של דרויאנוב היה אצלנו בבית, ונדמה לי שחוץ מאמי היחיד שקרא בו ואותו היה אני.

הנה דוגמה "בשולחן” של ליל-שבת הגיד הרבי עניין עמוק על “ביטוּל הישׁ”, והדברים ניטעוּ כמסמרות בלבו של חסיד בטלן.

בשעה מאוחרת שב החסיד הבטלן לביתו. הנרות של-שבת תם אורם וכבו, והחסיד מתהלך בחשיכה מכותל לכותל ומסיח עם לבו:

“הכל בטל ומבוטל; אין כלום. הכל בטל ומבוטל; אין כלום”. פתאוֹם הטיח בתנור הגדול וניצוצות ניתזו לו מעיניו. תפס ראשו בשתי ידיו מחמת כאב ונאנח:

משמע, שתנור ישנו…"


אני זוכר ויכוח שהיה לי עם סבתי סביב ענין ה-הומור והבדיחות. היא סלדה מהבדיחות שבני דורי [ילידי שנות החמישים בשנות העשרים שלהם] אהבו. היא בזה לשפה הנמוכה, להיעדר השנינה השכלית, וכמובן להשפעה "המרעה" של הטלוויזיה. נסיתי להסביר לה שלא כל אחד קורא את שלום עליכם או מתעניין בבדיחות של דרויאנוב, אבל לריק.

לא זכור לי אם סיפרתי בדיחות לילדיי, באמת, אבל שניהם אוהבים בדיחות, מספרים בדיחות. המִילְיֶה בו אני מסתובב חי מבדיחות [הבן של אחד סטנדאפיסט, הוא עצמו מספר בדיחות מחונן במיוחד. מפגשים של החבורה עתירים בבדיחות מכל סוג.]


אולי בצעירותי הסכמתי לבדיחות גסות, משפילות על נשים, כיום יש בי התנגדות עמוקה, כולל בדיחות על הומוסקסואלים, לסביות או על נכים. רוח התקופה? אני מניח שכן, בהחלט.

אני אוהב בדיחות פוליטיות, בדיחות על טיפשות בני האדם. הערות סרקסטיות על פוליטיקאים והופעות סטנדאפ חריפות שהן - בניגוד להסתייגות שלי - מלאות בסטריאוטיפים, בלעג לכל תופעה אנושית ללא הבדל דת-גזע-מין-מגדר-אמונה ושפה.

ד' למשל אחרי הופעה שהיינו בה לא אהבה שהסטנדאפיסט השתמש ללא הרף במילה "מפגר".


אישית אני נוטה להבדיל בין הומור לבין "בדיחה" שהיא מקרה קונקרטי של "הומור" שהוא בהכללה גסה היכולת שלנו לזהות מצבים מצחיקים, קומיים אצלנו ואצל אחרים. כמובן קראתי את המסה של אנרי ברגסון: "הצחוק - מסה על משמעות הממד הקומי", ורבים נהגו לראות ב"צחוק" וב"הומור" של ההומוספיינס את ההבדל המהותי בינו לבין שאר בעלי החיים.


אז לסיכום:

בדיחה שלא הבנתי - "אדם הולך לבקר את חברו הכורדי, שנמצא במצב עגום בבית החולים.

מה קרה לך חביבי שואל החבר ? אחרי שהוא רואה את חברו מחובר לאינפוזיה ורגליו וידיו חבושות בגבס.

אופנוע של המשטרה פגע בי, אוי אוי אומר החבר כמה מצער, חכה וזה לא הכל אני בא לקום והנה אוטובוס נכנס בי, וואו לא יאומן כמה חוסר מזל אומר החבר, חכה וזה לא נגמר, אני שוב בא לקום שמטוס מתקיף אותי.

שמע אומר החבר, אני אלך ואתן לך לנוח, לא אל תלך זה לא הכל, אני בא לקום אחרי תקיפת המטוס שצוללת נכנסת בי וסוסים דוהרים לי על הגב."

שמע אומר החבר יש פה בעיה רצינית, כנראה שהמורפיום עולה לך לראש, אני מניח שאין אף עד למה שקרה לך ?

כן ועוד איך שיש, מפעיל הקרוסלה ראה הכל.


ובדיחה שהבנתי - שתי הבדיחות נלקחו מאתר QUARA, מרחב "פורעי צחוק"

"סיפור על איש אחד שרצה לקנות כלב שמירה גדול ומסוכן.

הוא נכנס לחנות חיות, ואומר למוכר, שמע אני רוצה כלב אבל לא סתם כלב, אני רוצה כלב אכזרי, חזק שיוכל להגן עלי.

המוכר אומר לו, אין בעיה חביבי יש לי מה שאתה צריך, הולך לרגע וחוזר עם פודל.

האיש, תגיד אתה צוחק עלי אני רוצה כלב אכזרי ואתה מביא לי פודל ?

תרגע, תרגע אומר לו המוכר זה כלב מיוחד, ומאוד אכזרי הוא יודע קראטה הוא דאן 7, ואפילו השם שלו זה קראטה.

יאללה יאללה אומר האיש תצחק על מישהו אחר.

או קיי אומר המוכר שים לב, אם אתה רוצה שהוא יתקוף אתה צריך להגיד פעמיים קראטה+מה שאתה רוצה שהוא יעשה.

לדוגמה, אם אני רוצה שהוא יפוצץ את הדלת אז אני אומר, ״קראטה קראטה דלת״, הוא לא מסיים את המשפט שקצף יוצא מפיו של הכלב, הוא קופץ על הדלת, ומפרק אותה לחתיכות.

האיש בהלם אומר אני יכול לנסות, כן בטח עונה המוכר, האיש אומר ״קראטה קראטה שולחן״, והכלב קופץ על השולחן נוגס, נושך בקיצור הלך השולחן פייפן.

האיש אומר קונה, קונה זה בדיוק מה שאני רוצה, וכך הוא חוזר לו הביתה עם הפודל שלו קראטה.

למחרת חברים שלו באים לבקר ושואלים אותו, ״נו קנית את הכלב שרצית ?״, כן, כן הוא עונה ומציג להם את הפודל, בקיצור הם מתים ומתגלגלים מצחוק..

ואז הוא אומר להם תצחקו תצחקו, אבל הוא דאן 7 בקראטה.

ואז חבר שלו אומר, ״כן בטח יאללה יאללה, קראטה, קראטה, הביצים שלי..״.




יום חמישי, 9 בינואר 2025

450 - חלונות ראווה

 היום הזדנגפתי, אני מניח שהמילה הזו מצביעה על גילי, כי כיום כבר לא מזדנגפים, והרחוב משנה פניו לטובת מגדלים, בנייני פינוי בנוי.

אבל, הוא עדיין רחוב מתוייר יחסית, בטח מהכיכר לכיוון קניון דיזינגוף.

וכל זה למה?

אני אוהב חלונות ראווה. בחו"ל, וינה, פאריז, ליסבון, אתונה יש התייחסות מיוחדת לוטרינה, חלון הראווה. בהרבה מקומות מעצבי החלונות מרפררים לתמונות או מייצרים "ציור" בתלת מימד.

אז חיפשתי:



הצילום לא הכי הכי, אבל זה ה"מקסימום" של חשיבה ביחס לחלון הראווה.

החנות ליד, אולי "קינאו" והתאמצו.
גם ויטרינה זו נראית מענינת, לא ממש "אומנותית", אבל אולי מבצעת את המשימה.
החלטתי לתת כבוד לבעלת החנות-הבוטיק, וצילמתי גם את שמה. הרקע המשתקף בזכוכית לא מונע לדעתי לראות את העיצוב  בלוקח בחשבון את תפקיד הוטרינה ואת אופיה התלת מימדי.


לא להאמין, ויטרינה של חנות משקפיים-אופטיקאי, יש בהחלט רצון ליצור חוויה/תחושה אסתטית.


יום ראשון, 5 בינואר 2025

449 - דת או לאום

 אחד מהדיונים האינסופיים שאני פוגש, בהרבה מקומות ברשת הינו ביחס ליהדות.

האם יהדות היא "לאומיות", כלומר מקרה חריג של התחברות דת ולאום או שהיהדות היא רק דת.

הסוגייה הזו רלוונטית החל מתחילת המחשבה הלאומית החילונית או מושפעת מהרומנטיקה האירופית בראשית המאה ה- 19 [אביב העמים].

לאום הוגדר כ: קרקע משותפת, שפה משותפת, היסטוריה משותפת וחזון משותף. הציונים הראשונים הבינו שאין קרקע ממשית משותפת, אבל יש עבר משותף, שפה משותפת [בערך] וחזון ברור - ימות המשיח וחזרה לישראל. הם קראו ללאומיות הזו "ציונות".

הציונות היתה שם הלאום החילוני היהודי, והרצל החכם הבין את סכנת הפיכת הדת היהודית לשוות ערך ל"לאום", לכן דרש במדינה העתידית שלו [אלט נוילנד] הפרדה בין הדת לבין המדינה.

 הדת היהודית, שמכנסת תחתיה עדות רבות, לאומים אחרים, ממש כמו הנצרות והאיסלם הפכה עצמה ל-לאום. מדינה של יהודים הפכה למדינה יהודית, עד כדי כניסה למגילת העצמאות: "מדינה יהודית דמוקרטית", כמו "יהודית" מסמלת לאום ולא אופי תרבותי.

וכאן קבור הכלב -

האם יהדות היא דת או תרבות? יש דת יהודית, שאפילו עליה זרמים בתוכה לא מסכימים ויש תרבות יהודית, שנקראת במליצה מופרזת: ארון הספרים היהודי, וגם בו אין הסכמה על איזה ספרים ייכנסו בו למעט התנ"ך והתלמוד.

מנקודת המבט שלי, כישראלי לא דתי או חופשי מדת [חילוני זה מושג דתי מובהק, שהתגלגל אל השפה הלאומית, לצערי], אין הבדל תהומי בין הנצרות, האסלם והיהדות מבחינת יחסן ללאומים שונים, לגזעים שונים או לעמים שונים.

רק אצל יהודים שמתי לב, כשאומרים ערבי או נוצרי חושבים שזה סימון לאומי. לכן הערבים בישראל והמוסלמים בקווקז ובאוזבקיסטן הם "אותו העם". 

כשאני חושב על הדת היהודית ומי מתכנס תחתיה, רוסים, הודים, סורים, לבנונים, עירקים, מצרים, ארצות המגרב, אנגלים, צרפתים, הולנדים וכו' וכו'- לכולם יש את אותה הדת, כמו לעמים/לאומים רבים באירופה, אשר על כן -

יכול להיות צרפתי יהודי וישראלי יהודי, כמו שיש צרפתי מוסלמי וישראלי מוסלמי.

היהדות היא דת, וככזו היא חלק ממאפייני הלאום הישראלי, אך לא הלאום הישראלי. לו קראו ל-ישראל יהודה, יתכן ואז היכולת להבחין בין השניים היה קשה יותר.

https://did.li/zU7lC

יום שבת, 4 בינואר 2025

448 - מה זה "אדם סביר"?

 השיחה שלי עם עדי תחת הפוסט שלה: פעם מזמן כשגרתי בושינגטון התפתחה לדיון אודות לבוש מורים, מהו "לבוש לעבודה", מהו לבוש נורמטיבי, וכך עלה המושג "האדם הסביר".

ב- QUARA התפתח דיון סביב המושג "אדם סביר" בעקבות שאלה שעלתה שם:

מהו הציבור הנאור? הוא טען שהערכים שלו נעים בתנועה מתמדת, ועם זאת הוא דוגל בערכים אוניברסליים (שהם אמורים להיות קובעים מן הסתם משום שהם אוניברסליים – זה הקטע שלהם, הם קבועים). ואיך זה שונה מהאדם הסביר?

כך עניתי לשאלה זו:

הניסוח ממש לא טוב.

הרשה לי לנסח מחדש -

מהו הציבור הנאור?

ציבור הטוען שערכיו בתנועה מתמדת מצד אחד ומצד שני טוען לערכים אוניברסליים שהם קבועים ולא משתנים.

במה שונה ציבור זה מהאדם הסביר?

בעיה אחת בשאלה היא ההקבלה בין ציבור נאור לבין האדם הסביר? האדם הסביר הוא מושג סטטיסטי, משפטי, אולי גם משמש כאיזה דגם התיחסות בסוציולוגיה, בטח לא בפסיכולוגיה. ציבור נאור זו הכללה מתודית, אידיאולוגית, תעמולתית, פוליטית שמשטיחה הבדלים בין בני האדם הפרטיים המרכיבים את "הציבור" [קבוצת אנושית/ קהילה אנושית], ולכן עפ"י אותו הגיון לא משווים בין יער לבין עץ בודד, למשל.

אי אפשר להשוות או אפילו ליצור הקבלה בין "ציבור" שהוא קבוצה של פרטים רבים לבין אדם בודד, הנקרא כאן משום מה "האדם הסביר".

הלאה - המתח בין שמרנות לשינוי הוא מתח אנושי - תרבותי מאז ומעולם. קח את אברהם אבינו, היחיד שמרד ב"ציבור" בין זמנו, ויצר תרבות חדשה. האם הציבור בו מרד היה הציבור הנאור והוא האדם הסביר? אני מביא דוגמה זו רק כדי להסביר את הקושי בסימון ציבור מסוים כנאור, כי זה סימון תלוי הקשר, ואני מניח שבתקופת אברהם במסופוטמיה יתכן והכוהנים של האלים השונים נחשבו כציבור נאור [ידעו קרוא וכתוב הניגוד להמונים, האדם הסביר].

חברה נאורה, או אדם נאור.. המילה נאור באה מתקופת הנאורות בהיסטוריה של התרבות המערבית, תקופת ההשכלה. המאה ה- 18 ואילך, אם כי יש הרואים ב-דה-קארט, אמצע המאה ה- 17 את אבי הנאורות, המעבר להתבוננות ביחיד, בנפרד מאלוהים, כחושב ומבקר את מוסדות החברה המלוכנית. גליליאו פעל רבות במאה ה- 17, הוא ריסק את הבסיס לפיזיקה האריסטוטלית ופתח עולם חדש, בו אלוהים אינו "שליט העולם", שכל היקום נע סביב ארץ וכו' - שינוי מחשבתי זה הוביל כמובן לערעור מעמד המלך, שהוא מעין "חיקוי אנושי של "האל". שייקספיר למשל, ברומאו ויוליה מעלה טרגדיה שעוסקת בעולם בו ליחיד/ה אין זכות לבחירה אירוטית עצמאית.

אבל, נאורות, השכלה תמיד היתה חלק מהתרבות האנושית. קרוא וכתוב בני אדם למדו לפני כ- 3000 שנים בערך, והמיומנות הזו נשמרה רק אצל המעמדות הגבוהים, השליטים וכוהני הדת השונים. יתכן שגם סוחרים או פקידי ממשל ידעוה. אגב, מלכים רבים לא ידעו מיומנות זו [אחשוורוש הוא דוגמה נהדרת.] כך, שיש הבדל בין נאורות שהיתה עד המאה ה- 16 לבין נאורות שמסמנת את התרבות המערבית מאז המאה ה- 16.

אם כך -

בימי הביניים האדם הנאור, המשכיל האמין שהעולם בנוי כך, שארץ היא המרכז, כל השאר הם מעגלים הסובבים אותו, ואלוהים מחוץ לעולם הזה ושולט בעולם. [ דימוי רווח הוא שעון וגלגליו והקפיץ. אלוהים הוא אותו קפיץ.. ;-) ]. במה האמין האדם הסביר, עפ"י שיטתך?

הוא האמין שהבת שלו חייבת לשכב עם הפריץ/הלורד/המלך עפ"י דרישת המלך, למשל. הוא האמין שעליו להחביא תוצרת חקלאית אם ברצונו להישאר בחיים, הוא האמין שיש סיכוי שייהרג במלחמה אם לא באיזו מגפה.

הציבור הנאור, בתרבות פלורליסטית, רואה ביחיד מוקד החיים החברתיים והתרבותיים וגם הכלכליים. אלה ערכים בני כ- 300 שנים בערך. קבועים? עד אשר יימצאו כללים/עקרונות אחרים. הספקנות, המחשבה הביקורתית והיכולת לקבל דעות אחרות הינה חלק מ"נאורות", כולל, הפלא ופלא, סתירת הנאורות. כלומר, המתח בין עקרונות קבועים לבין שינויים מתמידים לא פוסק, וההיסטוריה מצביעה על שינויים תכופים במה שנחשב "נאור".

והאדם הסביר - האדם הסביר הולך בדר"כ עם העדר. האדם הסביר הוא, כפי שכתבתי המצאה סטטיסטית-משפטית דרכה אפשר לראות את הנורמות של הזמן הנבדק, את "העדריות האנושית" ולפעמים לזהות את השינויים.

או

האדם הסביר בחברה נאורה הוא אדם נאור. האדם הסביר בחברה טוטליטרית הוא אדם שחי עפ"י החוקים הקובעים את חייו ע"י שכבה/מעמד חברתי עריץ ועשיר שקובע את החוקים, מעורר פחד ומאיים תדיר על חיי האדם הסביר.

https://meyda.education.gov.il/files/Pop/0files/amnuyot_itzuv_itzuv/Chativa-Elyona/fanzinim/11.pdf


יום שישי, 3 בינואר 2025

447 - אנשים שצריכים להרוג

 זה הנושא החם שלנו השבוע.

ההסבר שנותן טליק - האנשים המעצבנים האלה, המנהגים המעצבנים, שגורמים לנו לכעוס ממש.

חשבתי המון על כך, ונסיתי לחשוב האם יש התנהגויות אנושיות שגורמות לי לכעס רב כלכך, לדחייה קיצונית כזו.

הדוגמות שטליק מביא מרביתן לא מוכרות לי, למעט שתי דוגמות ממש בולטות:


אנשים שאתה אומר להם שקנית מוצר כלשהו והם אומרים:  פחחח.קניתי במקום אחר בזול יותר.

כאלה שעוקפים אותך בתור ברמזור קצר ומבקשים ממך או מסמנים לך : גבר תן להכנס.


 המשפט הזה: "אנשים שאתה אומר להם שקנית מוצר כלשהו והם אומרים:  פחחח.קניתי במקום אחר בזול יותר." אני פוגש אותו בעיקר אצל אנשים שמתגאים בהיותם קניינים מוצלחים, או כאלה שזו דרכם לומר לך: "שלי גדול יותר." [זה מתיחס לגברים ולנשים גם יחד]

למשל, גיסת ד', שתמיד היא מוצאת יותר זול. לצערה, היא גם מחליפה מוצרים הרבה יותר מהר מאתנו. קארמה, אמרתי?

דבר נוסף שעצבן אותי, ועמיתה שלי שנסעתי אתה הביתה שנים עברה עליו לסדר היום: "כאלה שעוקפים אותך בתור ברמזור קצר ומבקשים ממך או מסמנים לך : גבר תן להכנס.." אז היא אשה ולא גבר, לכן אולי לא ביקשו ממנה אלא נדחפו או ניסו להידחף. בעיקר זה מעצבן בפניות ימינה בצמתים עמוסים במיוחד. הם נוהגים במסלול ה"ישר", עוקפים את תור המכוניות הארוך הממתין לפנות ימינה, ואז מנסים בכוח להידחף. אלה אותם אנשים שמרמים בתור לרופא, לקולנוע וכו'

עלכך אוסיף את המתעלפות/ים בתור לרופא במרפאה ע"מ לזרז תורם/ן, את אלה שמפעילים "פרוטקציה" במרפאות, את אלה שמביאות תינוקות למרפאה ומסכנות חייהן/ם כדי לקצר תורים עבורן.




יום שלישי, 31 בדצמבר 2024

446 - 31 בדצמבר 2024

 לא, זה אינו פוסט סיכום שנה, כי אין לי שום כוונה לסכם. לעצור לרגע ולהרהר על הדברים החשובים שקרו לי-לנו [לד' ולי] בשנה הזו.

השנה היא שנה בה אני נפרד מהעשור השביעי של חיי, ונכנס בראש זקוף לעשור השמיני של חיי. 

נולד לנו נכד חמישי, ילד בגיל מאוחר גם לאביו וגם לאמו, אבל השמחה אדירה.

קראתי כמה ספרים חשובים מאוד מבחינתי, אציין שניים: חיות מטאפיזיות, קלייר מק-קול ורייצ'ל וייזמן. ספר היסטורי-ביוגרפי על ארבע פילוסופיות באנגליה שצמחו אחרי מלחה"ע השניה. אחת מהן, פרופ' אנסקומב הפכה לאחת הפרשניות הגדולות של ויטגנשטיין. 

אנתרופולוגיה פילוסופית, יובל לוריא. ספר עב כרס המסביר את חקר האדם מבחינה פילוסופית, או את היסודות הפילוסופיים של האנתרופולוגיה, או "מהי תרבות"? גם הוא עוסק רבות בויטגנשטיין. אבל פרופ' לוריא גם הוא קורא מומחה בויטגנשטיין וגם כתב עליו ספר אחד.

בנוסף, אני רוצה לציין את הספר של כריסטפור אישרווד, איש יחיד. ספר המתאר יום אחד ויחיד בחייו של גבר בגיל העמידה, המתאבל על מות אהובו ומנסה לשרוד עוד יום. ספר שכתוב עפ"י הפואטיקה שהוא פיתח בנובלה שלו "מר נוריס מחליף רכבות": "אני מצלמה", כלומר רק מתעד, מנסה באמצעות הסיפור ל"הראות" ולא "לספר". [טכניקה קשה מאוד לביצוע.][הנובלה מופיעה בתוך ספר שנקרא: פרידה מברלין, או סיפורי ברלין, שפורסם בהוצאת ע"ע, וגם היה תשתית לסרט "קברט".]

אתמול נחתנו בישראל לאחר שבוע תמים בנורבגיה אצל הגיס שלי, שם היינו שותפים לחגיגות כריסטמס מסורתיות, וכמה ימים בקרקוב. ברוח העיתים, הנחיתה התעכבה עקב טיל ששיגרו הח'ותים, ולטענת הדיילים אמרו להם שזה "מזג אוויר" ולא טיל.

הנה כמה תמונות מפולין - בעיקר ריניק גרוווני [שזה כיכר סחר מרכזית]בקרקוב, ומנורבגיה, מהכפר [כבר עיירה די גדולה] של גיסי.



אתר "שלוש החרבות", ציון למקום בו לפי האגדה המלך האראלד בהיר השיער [ Harald FairHair]  איחד את נורבגיה במחצית המאה העשירית לספירה.




בסופר טיפוסי בנורבגיה [הם ענקיים הסופרים האלה], לא בקניון, נמכרים פרחים אלה.

ובפולין

שוק כריסטמס והשנה החדשה בריניק גרווני בקרקוב-



ועוד פסל יפהפה של ארלקינו בוורוצסלב