הנושא של הקהילה עכשיו הוא "מציאות כמות שהיא ומציאות מפונטזת" והיחס בין השתיים. נקודת המוצא בדברי ההסבר היא, שישנה תחושת כשלון, אכזבה מהפער הזה. אבל לאמיתו של דבר, רואי שחורות כמוני נוטים לשמוח כשהמציאות מתגלה, והיא הדורה ויפה ומושלמת ממה שפונטז.
למשל -
כל שנות לימודיי התמודדדתי עם חרדות ממבחנים בשתי צורות מרכזיות:
1. ריכוז שיא בזמן מבחן, שהוביל לביצועים מעולים, וסיום המבחן בחצי מהזמן.
2. ציפייה לציון 60 או נמוך ממנו, למרות שידעתי שהציון יהיה גבוה.
כך, משהגיעו תוצאות כל המבחנים [למעט שניים בהם העתקתי, כי פשוט לא זכרתי או לא ידעתי] 95 ומעלה. הגיעו הדברים כדי כך, ששלחתי מכתב נזיפה למכון הכשרה מסוים, בו הציון הסופי היה 96 ולא 100 על פי חישוביי.
אין מציאות"כמות שהיא". כל הקרטזיאנים [אני חושב משמע..]הקאנטיאנים ואחרים שעוסקים בחקר המציאות יודעים ש"המציאות" מגיעה לאדם דרך מתווכחים רבים, ואין מתווך אובייקטיבי. כך, שניסיון לעצב מציאות "כמות שהיא" הוא מלאכה קשה במיוחד עד בלתי אפשרית.
המציאות הצפויה, זו שמבוססת על חקר העבר, בדיקת תופעות בהווה, כלומר - פוטורולוגיה, או חקר העתיד מצליחה להציג אפשרויות מרתקות, אבל פעמים רבות יש שינוי, הפתעות בלתי צפויות.
אני חושב שהפערים היחידים מבחינתי קשורים לתקופה בה הייתי רווק ופינטזתי מערכות יחסים גופניות עם נשים מסוימות, המציאות ב- 99.99% הכתה על פניי.
לסיכום - אפס ציפיות לא ריאליות, ציפיות ריאליות מונמכות, עירוב גורמים, סיבות נוספים לתוך כל תחזית מאפשרת התמודדות סבירה עם העתיד, שברוב המקרים לשמחתי אינו רחוק מהמציאות החזויה.
פוטוריזם, אגב, היתה תנועה אומנותית בראשית המאה ה- 20. יש הטוענים שהיתה בסיס רחב לפשיזם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה