362 - יש אלוהים? יש הוכחה?

 ברצוני להביא לכם את הדיון האחרון שלי עם דוד מסלהוף [ David Mescheloff].

המטרה שלי היא להראות את אפשרות קיומו של דיון תרבותי בעידן בו הקיצוניות, הצעקה וראיית עולם בשחור-לבן, או לפי הפוסט האחרון של אבו אלמוג בוורדפרס "ז'אן דילמן, מאסטר שף, הסימולקרה הזדונית, הניצחון המוחלט" בו נטענה הטענה הזו: "כמובן שזו הסימולקרה הזדונית. מסמן שאיבד את המסומן. דימוי היפר ריאלי שמתחלף (אבל לא מאוד מהר) בדימוי אחר בלי קשר לכלום בעולם האמיתי." במלים אחרות - אין מציאות.

הבסיס לדיון הוא התשובה של הסלהוף כאן

אחד לאחד -

אתה -

 ממש לא התכוונתי להציע "שבני אדם יצרו את הטרנסצדנטי בעשרות אלפי שנות קיומם כדרך לחזק את אמונתם" וגו'. אדרבה, כנראה ש(כמעט) כל בני האדם לא העלו על דעתם קיומו של דבר-מה טרנסצנדנטי, אלא: א - חשבו שהמימדים של היקום הם אינסופיים (גם "המדענים" חשבו זאת, בהמשך למדע היווני, עד לדור האחרון), ולכן האלילים שלהם היו בתוכו, בעלי מאפיינים של כוח גשמי בתוך מרחב-זמן; ב - עובדי האלילים חשבו שהאלילים הם הסבר לדברים המתרחשים בעולם שלא בדרך טבעי מוכר להם; ג - הענין של עובדי האילילים היה להשפיע על הכוחות האליליים דרך פולחן/מגיה/כהנים/אמצעיים/וכו' כדי להכריח אותם לתת לבני האדם את מה שהם רצו - אוכל, נצחונות, עינוגים, וכו' וכו'. כל זה לא רלוונטי בקשר טרנסצנדנטי. אפילו היום הנוצרים צריכים אמונה באדם בשר ודם בשביל אמונתם.

אני

טרנסצנדנטי מבחינתי הוא כל דבר מחוץ למציאות, שגם יכול להשפיע עליה. האם זה חשוב אם זה עמוד טוטם שמרכז זהות של קבוצת בני אדם או איזה אל שצועק במדבר סיני?

ההבדל מבחינתך משמעותי רק מהמאה העשרים, כי רק אז איינשטיין הסביר מהו "טרנסצדנטי" לדעתך, לפניו היה כנראה הרמב"ם ולפניו כנראה אפלטון ואריסטו, שאתה כולל אותם באבחת משפט כ- לא מבינים/מזהים/יודעים מהו טרנסצנדנטי. שמתי לב שאתה מתעלם מבודהיזם ותורות רוחניות נעלות מהמזרח.

בענין הנצרות, אין הכללה גרועה מהכללת כל הנוצרים תחת כותרת אחת, בוודאי אינך רוצה להיחשב כחלק מהיהודים הרפורמיים ולקרוא לדת שלך יהדות בהכללה.

אתה

על קיומו של טרנסצנדנטי אני טוען רק שמעטים ידעו/הבינו זאת בעבר. אפילו יהודים … רק מעטים ידעו/הבינו זאת. כמו שאנחנו אומרים בליל הסדר, "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". כך אמרו גם רבותינו ז"ל, שבני ישראל יוצאי מצרים עבדו עבודה זרה. בסוף התורה ניבא משה שכך יהיה אצל בני ישראל בארץ ישראל, בהשפעת שכניהם. גם בנ"ך כתוב שכך היה במשך מאות שנים בארץ ישראל (קשה לי כשארכיאולוגים מעידים כאילו בהפתעה על גילויים של עבודה זרה של בני ישראל בארץ ישראל בתקופות רבות - אין בזה שום הפתעה.) אפילו היום, כאשר תורת "המפץ הגדול" שולטת - (ורבים מודים שאם היקום הוא סופי אזי קיים דבר-מה אחר שאי אפשר לומר עליו כלום, ורבים נהנים להפעיל את דמיונם על ה"דבר-מה" הטרנסצנדנטי הזה) - שוב, אפילו היום, יש פיזיקאים האוהבים לטעון שיתכן שהיקום מתכווץ ומתנפח לסירוגין עד אין סוף (אני מכיר אחת שכתבה על זה מחקר, אך לשבחה אני אומר שהיא הודתה שהנתונים שמדדנו עד היום מעידים דווקא על מפץ גדול).

אני

אני טוען שאתה טועה בשל איזו מחשבה, שאלילות המתגשמת בחפצים היא "גשמיות" ולא רוחניות טרנסצנדנטית. ארכיאולוגים לא מופתעים מכך שהמקראים היו עובדי אלילים, התנ"ך מלא בעדויות כאלה, בלי סוף, ומחקרים מראים שתהליך העברת הדת היהודית לידי הרבנות והוצאת הנביאים [משוררים, פילוסופים, אנשי רגש, פורצי דרך, מהפכנים] מתחום השיח והפוליטיקה היהודית, בטח מעולמה של ההלכה. [מי נשארו? רבי עקיבא שיצא שלם וה"אחר", ממנו פחדו ופוחדים, ראה ש"צ, ראה יעקב פרנק.]

ההבדל בין האמונה שלך לבין המחשבה על "המפץ הגדול" איך, מתי, למה הוא - שאצלך הטרנסצנדנטיות נגמרת בזיהויה עם "יהווה" אן אם נהייה מיימונידיים: האל ללא אלוהות. אתה טוען שאלוהים הוא המפץ הגדול? אם כך אתה הופך אותו לגשמי, חומרי ומדיד, על אף נסיונך לומר שאין בעייה עם מימדי זמן-מרחב, כי הם - לא ממש קיימים?

אתה

אוי, שוב הארכתי ורק עכשיו הגעתי לעיקר. הצד השני של התאולוגיה היהודית הוא ש-י-ה-ו-ה הטרנסצנדנטי הוא גם "נוכח"/"ביחס"/"קשור"/וכו' וכו' ליקום שלנו עם ממדיו של מרחב-זמן-חומר-אנרגיה, וכמו כן "נוכח"/"ביחס"/וכו' וכו' עם התודעה האנושית שלנו, גם בתור פרטים/יחידים וגם בתור בני עם/תרבות/חברה/קהילה/משפחה/וגו'. "שמע ישראל, י-ה-ו-ה [הוא] א-להינו, י-ה-ו-ה אחד." מי שהטרנסצנדטי הוא אלוהיו רואה את הא-להים כקיים ופועל בתוך חוקי הטבע, לא רק בתור הסבר למה שהוא לא יודע, וכמו כן הוא יודע שהא-להים הוא עצמאי/בן חורין/בעל בחירה חפשית, כך שאי אפשר להרכיח אותו לעשות את מה שהאדם רוצה.

אני

ואז הזינוק האבסורדי של קירקגרד:

באמת באמת, כך קירגרד המליץ בספרו "או או" לקפוץ אל האמונה, לאחר שכל "התורות האנושיות הגדולות" לא מובילות אותו ל"היות אדם מלא." התשובה שלך היא מסוג התשובות המנסות למצוא תיווך בין שתי התיאוריות הגדולות של הפיזיקה במאה העשרים. אתה מזכיר לי את הפרשנות של מיכה גולדמן למורה נבוכים, ממש אותו הסבר בדיוק נמרץ, דא עקא, שעפ"י גולדמן, סודותיו של מורה נבוכים, האדם אחראי בלעדית על נוכחות האל, הכרת האל, קשר האל. האל אדיש לגמרי, לא קשור, לא מעורב ולא כלום. לעת עתה, טענותיך לא נתמכות באף ממצא קונקרטי, ובכך אינן עולות, לענ"ד על טענות של פוליתאיסט בג'ונגל הגדול.

אתה

מבחינה לוגית, אין קושי לדעת זאת, שהרי הטרנסצנדנטי לא מותנה במימדי המרחב-זמן-חומר-אנרגיה, כך שאינם יכולים להגביל אותו. כנראה הדבר היחיד שמגביל אותו הוא רצונו/הבחירה שלו. (כנראה אם ההגדרה של "רצון" היא שהכל פתוח, ההגדרה של "בחירה" היא דווקא היכולת לסגור את כל האופציות (אפילו אם הבחירה היא שילוב מסוים של מגוון אופציות, ולא שילוב אחר…)

אני

דווקא קשה מאוד לקבל את החיבור הלוגי שאתה עושה בין היעדר גשמיות לבין הימצאות גשמיות. אנחנו יצורים ביולוגיים, שהרוחניות שלנו תלויה בפעילויות ביוכימיות במוח ובגוף, ובבקטריום שבבטננו. הטרנסצנדטני המדעי, לשיטתך, תלוי כולו בזמן ובמרחב, עד כדי כך שהוא קובע את האוכל שאתה אוכל.

ושוב, מה ההבדל בין התיאוריה שלך לתיאורייה פוליתאיסטית אחרת? שיש להם חפץ? שאלוהים שלהם משפיע על הרוח?

אתה [ כאן אענה בתוך הטקסט שלך, הטקסט שלי יהייה מוקף בסוגריים רבועים ובהדגשה.

הדרכים העיקריות שבהן אנחנו יודעים שה' הוא הא-להים, הן: א) נבואה (והבחירה להאמין בה; לא בהכרח קל לבחור זאת, שהרי יש לנו ניסיון לא טוב עם נביאי שקר) [ בחירה ב-משהו לא מצביעה על הכרחיותו, היא כן מצביעה על אופציות רבות לאותו הדבר.]

, ב) סיפורו המיוחד של עם ישראל (ובחירה מסוימת בפרשנות ההיסטוריה שלנו) [ההיסטוריה של עם ישראל באמת מיוחדת מאוד. היכולת לשמור על זהות למרות לחצי השתלבות והתמזגות מלאה בסביבה. אבל, לעולם אל תשכח - היתה ליהודים עזרה מהותית מצד הנוצרים, שבשנאתם הרבה עוררו את הרצון לאחרו[U]ת, נתנו משמעות להקרבת החיים ולהתנהגות מסוימת. ודוק, במאות ה- 9 עד ה- 15 יהודים בספרד ובפורטוגל נהנו מחירות רוחנית, מחירות דתית, חלק ענק מיצירות המופת היהודיות, שסטו לגמרי מדרך הרבנות נוצרו אז. ודוק - המאה ה- 18, תחילת "אביב העמים" באירופה, נסיגת הנצרות משליטה - החסידות, תנועות של שיבת ציון. אשר על כן, טענתך על אף הפיתוי הגדול שבה, רק מראה, שקבוצות של אנשים בחרו לא להשתלב בחברה אליה הוגלו, החליטו לשמור על זהותם כ-דרך של חירות.]

ג) החוויה האישית של אנשים החיים בהתאם לידיעה זאת - בשמירה על תורה ומצוות, תפילה, לימוד תורה, וכו' (תוך בחירה מסוימת לאיך לחוות את החוויות האלה). לפי זה, אני חוזר, אפילו אם על כל אדם היום לדעת כי קיים דבר-מה טרנסצנדנטי, בכל זאת לדעת שהטרנסצנדנטי הוא "א-להים", זה תלוי בבחירה (לכן ידיעה זאת היא "מצוה", זאת אומרת דבר-מה שאדם יכול לבחור לעשות או לא לעשות, בהתאם לבחירתו). [ זו אינה הוכחה. זה נסיון להסביר מדוע אנשים בוחרים באמונה דתית כבסיס חייהם. יהיו: יהודים, נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים, שינטואים ושאר האפשרויות הקיימות.]

אני טוען שלפחות ב) ו-ג) הופכים בחירה זאת לסבירה בהחלט, גם אם זאת לא "הוכחה" כמו הוכחת קיום הטרנסצנדנטי. מי שרוצה לבחור פרשנויות אחרות להיסטוריה היהודית ולאופי של חיי תורה ומצוות תפילה וכו', בבקשה, רק שידע שהוא בחר כמו שהשני בחר, בלי "הוכחה". [במלים אחרות - הבחירה להאמים באלוהים תלויה אך ורק ברצון היחיד, איזה יחיד שיהיה. הטענות הכמו-מדעיות, ההיסטוריות והאחרות אינן אלא רק תמריץ שכנוע לאדם המהסס בין לבין.]

והבוחר יבחר.

האם יש דברים אצלי או בחיי שמעניין אותך לברר אתי? לא הכל חייב להיות כפוף לתיאולוגיה.

שבת יפה

https://did.li/8Cxrl

361 - יוקר המחייה

 נושא יוקר המחייה הוא נחלת ילדותי, וזכור לי תמיד אבי שאמר: תוספת היוקר תעזור. זהו גם נושא השרביט החם השבוע.

מודה ומתוודה שמעולם הסוגיה הזו לא הטרידה אותי. בצעירותי, בזבזתי כסף בלי לחשוב על מחר. משהתברגנתי, למדנו לקנות ולצרוך מוצרים זולים. הלכנו לשוק, קנינו בשר זול יחסית.

משנפרדנו מהילדים גילינו שצרכינו כלכך מעטים, שבאמת איננו טורחים במיוחד לברר איפה זול ואיפה יקר.

עם זאת יש כמה כללי יסוד:

1. לא קונים בגדים בסכומים העולים על גג 500 ש"ח

2. קונים באינטרנט בזול

3. מסעדות - אם המחירים גבוהים לא נלך, לא חסר לנו "בידור" אחר

4. מינויים על התיאטראות הגדולים מובילים לחיסכון

5. סרטים בקושי - יש לנו מסך ענק

6. מכונית מוחלפת רק שיש צורך ממשי בכך

7. דלק נצרך בכמויות מעטות: בעיקר לעבודה ולבית

חג אביב שמח [לגבי החירות, יש על מה לדבר.]

360 - בתוך השחור יש גם אור

 הפוסט מצולם של דן בורנשטיין, Shoot, Don't hope, מהבלוג שלו, אקזיט אקזיסטנציאלי, מאיר באירוניה חדה את פוסט הקודם שלי. הגיון ופחד. 

אשר על כן

הפוסט הנוכחי יוקדש לבשורה טובה-רעה ולבשורותיים טובות:

הראשונה, חותנתי האומללה הלכה לעולמה בשיבה טובה, לאחר שבחצי השנה האחרונה הפכה לצמח, ואושפזה פעם אחר פעם.

ההלוויה כנהוג במחוזותינו, מצומצמת מאוד, שקטה מאוד. אין טקסי קריעה או התנהגות פולחנית-קולית. [אמר לי חבר באוזן: לוויה חנוך לווינית, אבל לא הסכמתי. כי לא היו בה סממני גיחוך, קרנבליות או הגזמה כלשהי של המציאות.] מה שכן, בית הקברות "ירקון" "ירקונה" הפך לנקרופוליס מובהקת, עם שמות לכל חלק ממנו [שכונה]. אנחנו בשכונת שיזף, קומה ב'.

כן צריך להדגיש, שאצל חברא קדישא, מהרגע בו מוכר חלקות הקבר מבין שאתם רק קבר של  "ביטוח לאומי" הוא הופך בלתי נסבל וגס רוח. רק שתדעו.

הבשורה הטובה באמת - אם לא יקרה אסון ח"ו נכד/ה מבני בדרך אחרי מאמץ ארוך ומתסכל.

ואחרון -

את חג החירות נחגוג בארץ בה החירות מובטחת לעת עתה, נורבגיה.

359 - הגיון ופחד

 אני כותב שורות אלה, לאחר שיחה רגילה על כוס קפה עם המו"ל שלי ורעייתו ובתו.

יש להם מחסני מים ומזון בבית, והשיחה נסובה אודות התראות וסכנות ותחזיות נוראות.

הרגשתי איך החרדה לופתת אותי ומתחילה לייצר את התסריטים המשתקים. נוסף לכך, שמעתי ברדיו ביום שישי בלילה שאיזו חברת חדשות אמריקאית פרסמה שהאירנים מתכננים בסיום הרמאדאן גלי מטוסים, טילים בליסטיים - מאיראן ומעיראק, כנראה גם הח'ותים.

אז אני עדיין כאן.

אבל אני חרד.

358 - השלמה

 לפני הכל, יש לי בשורות טובות -

ספר שיריי השלישי התפרסם, שמו "רגע דק מלטף" הוצ' חדרים, עורך יאיר בן חיים.

דילגתי של שתי הצעות כתיבה בשרביט החם.

הראשונה - גיבורים בחיים, כאלה שאינם גיבורינו הנופלים בעזה או בצפון.

השנייה - בתוקף, טירונות בצבא. זכרונות אישיים.

אולי אחבר את שניהם לאחד.

אין לי גיבורים בחיי. נער הייתי, אהבתי לקרוא ולחלום. כבר בילדותי קראתי את המיתוסים הגדולים של התרבות האירופית, משגדלתי הוספתי וקראתי אחרים, של עמים אחרים.

למדתי ספרות עממית בעיקר בגלל המגע עם אותם סיפורי-על, ארכיטיפים ועוד שמות "מדעיים" אחרים. דמויות שהשפיעו על השפה של המאה ה- 20 ועדיין, כמו: תסביך אדיפוס, זכרון תרבותי, ארכיטיפ.

במיתוסים תמיד יש גיבורים, בדר"כ ממין זכר. יש גם גיבורות, שחייהן השתלבו בחיי גברים, וסוף חייהן הנורא בגלל הגברים שאהבו. תחשבו לרגע על הלנה מטרויה. האם באמת האשה שהשיקה אלף ספינות זכתה לכבוד? להערצה?

חפץ נולדה וכחפץ חסר חשיבות היא מתה. העשתה משהו "גיבורי"? לא ידוע לי, ולענ"ד לאף אחד, ובכל זאת שמה נישא ברחובות ראשיים ובמשעולים וסמטאות חשוכות של התרבות המערבית.

מהו ומיהו גיבור?

היוונים ידעו היטב, גם היהודים ידעו היטב:

צעיר, יפה, משכיל, קרוב לאלים, משפחת אצולה - כלומר "מודל מופת", "מודל לחיקוי", "דמות חינוכית". [ אודיסאוס, יוסף החולם, יהודה המכבי] בסיפור העממי הוא הורד לדרגת האח הקטן משלושה, אותו ילד שצועק ברחוב, שחוזר הביתה עם הפרס הנחשק - נערה ומיניות בשלה. הגיבור יוצא לחייו וחוזר אדם אחר לגמרי, שונה. זוהי גבורתו - עיצוב עצמו ואופיו.

בתרבות הפופלרית עשו את הצעד הרגרסיבי, שההמונים "מתים" עליו, חזרה לגיבור "על אנושי", בטח עם נקודות עיוורות [ אצל אריסטו - פגם באופי. ], כך בונים עלילה.

באחד מהשתלמויות של משרה"ח למורים, למחנכים קפצו שם על הרעיון: היה הגיבור של הסיפור שלך. במלים אחרות- קח את חייך, קבל אחריות על עיצובם והתפתחותם, כשאתה הגיבור! גיבורים כידוע הם לא קני סוף, שנעים עם הרוח, אלא דווקא עצי ברוש קשיחים שנעקרים מן האדמה ונשברים.

אישית לבי תמיד ל"אנדר-דוג", מה שנקרא משלהי המאה - 19 ועד היום: אנטי גיבור. ההיפך מהגיבור. דווקא ה"לוזר", הדחוי חברתית, תרבותית, פוליטית ואחרת, הוא הגיבור או הגיבורה האמיתיים.

דוגמאות לא חסרות - מופסאן- המחרוזת, צ'כוב - העגלון, או הנרי - העלה האחרון, הזז - שלולית גנוזה, י"ד ברקוביץ - התלוש, עגנון - האדונית והרוכל.

למשל גיבור יהודי דוחה במיוחד מעצב ביאליק בסיפורו "מאחורי הגדר", בעוד קפקא יוצר את אחת מדמויות המופת של האנטי גיבור, בסיפורו - הגלגול.

לי לא היה גיבור. אבי לא היה גיבור, אחיי לא היו גיבורים, אחי המת לא היה גיבור, אף מרצה, מורה, דמות פולרית, סופר, משורר - מאמי הועבר אליי ישירות - בני אדם אינם הסיפורים עליהם. הם מחרבנים, משתינים, בוכים וצועקים, וכולם על אף דמות ה"הירואית" בגדו וגנבו [דיין, לו הוריי קראו - הזיין.]

עכשיו אעבור לטירונות, ובסיום אגלה לכם מיהו הגיבור המפתיע שלי, כי יש גיבור.

אחת מתקופות השפל, שידעתי בחיי, היה הצבא, ולפניו הטירונות. הגעתי לצבא אחרי 2 אחים, "גברים- גיבורים". אחד שירת בסיירת אגוז, השני היה בסיירת גולני. מה אני, חובב הספרים והשירים, זה שברח מכל עימות פיזי, הלך לרקוד והצטיין בריצה ל- 60 מ' ול"גבר" ישראלי ממוצע?

לדבר לא היה עם מי.

אמי היתה כבר בתוך תחילת "המחלה שלה", אבי העריץ את אחיי החיילים, וחלק עמם סיפורי גבורה ממוצאים או לא. [הוא היה בפלמ"ח, הוא היה בחטיבה הירושלמית, הוא נלחם במלחמת השחרור וכו' וכו' וכו']

נזרקתי לטירונות של השריון, שלושה חודשים. בסיס ברצועת עזה, כן כן, ברפיח אני חושב. אפס יציאות. חול, לכלוך, היעדר פרטיות, מחסור במזון, שותפים קשים מאוד משכונות שלא שמעתי עליהן [כמה עבריינים צעירים]. איכשהו הפכתי ל"חבר" שלהם כי כתבתי עבורם מכתבים, וייצגתי אותם מול הרס"ר. אבל זה לא עזר:

תורנויות בתי שימוש, תורנויות מקלחות, שמירה על הבסיס, חניך תורן שפחד מהצל של עצמו, [אני, למי שלא הבין] אז עשיתי הכל, ולבסוף ציפורן חודרנית. איי מתנה מהחיים. בית חולים, מקלחת, בני אדם שמדברים כמוני. ניתוח ושבועיים גימלים בבסיס. אז הפכתי לשמוק! [שומר מאהל קבוע + הו"ו] בעידוד המ"כ שכעס על כך שלא אגיע לאימונים.

הטירונות הסתיימה בעקבות מלחמת יום כיפור. אחת מהתוצאות שנשלחתי לבסיס מודיעין, שם הובהר היטב שהכיוון סיני. אבל אני פחדן. אני גם עצלן גדול. ופרשתי מהקורס. [חברה שלי מביה"ס עלתה לדרגת אלוף]

הועברתי לבסיס דלק בבאר שבע. כל התורנויות הבלתי נסבלות, כולל ימים שלמים שמירה על מתקני דלק בנגב. איום בהתאבדות ששלחתי להוריי הוביל להרחקתי המיידית מהבסיס אליו נשלחתי, כנראה הדחה של מפקד בסיס [מנע ממני לצאת ליום  הזכרון הראשון לאחי, מה שגרר את הודעת ההתאבדות להוריי.]

מסכנים, תקועים בתוך האבל הבלתי נתפס שלהם, הנה עוד בן מודיע שסופו קרב. נראה לי שבמקום הזה אבי הפך, אולי, לגיבור. כי הוא התגבר על כל החסמים התודעתיים, החברתיים והאישיים וממש יצא להציל את הבן שלו, הוא הזכיר לי לקראת מותו, באחת משיחותינו האחרונות, שאני תמיד הזכרתי לו את אמא שלי.

אז הנה -

גיבור בחיי, בשל פעולה אחת, וזכרונות איומים מצבא אכזר.

חג חירות שמח

http://www.ho-lo.co.il/comics2/comic/army-of-dead-resize.png

357 - התבהמות החברה הישראלית

 ביום שישי במוסף הניירי של 'הארץ' שלעולם לא אוותר עליו, כל עוד הוא קיים ואני קיים עם תודעה התפרסמה ביקורת טלוויזיה נוקבת של רוגל אלפר על דברי תנ"צ גולדפוס, מפקד אוגדה 98.

גולדפוס הנ"ל כבר זכה לכותרות, ושמו הייחודי עורר תגובות רבות בקבוצה קטנה בה אני משתתף. החל מרגל זהב [גולדפוס] לרגל נפוחה [אדיפוס] ופלטפוס[רגל שטוחה].

כך רוגל אלפר* מסכם את הביקורת הקצרה והמדוייקת להפליא, ומי יתן ותחזיתו תתגלה כסתם עוד ביטוי חרדה עמוקה של החברה הישראלית מדיקטטורה וממשטר צבאי:

"אם זה לא מפחיד אתכם, דמיינו אותו מפקד על אוגדה 98 כשהוא חובש כיפה סרוגה ומתגורר בהתנחלות עלי, וראש הממשלה הוא גנץ. נאום ה"אתם חייבים" של קולונל קורץ שלנו הוא עוד נקודת ציון משמעותית בהפיכתה של ישראל לרפובליקת בננות. קולונלים שחורגים מהמוסכמות הם, כידוע, שוחרי רפובליקות בננות. זה מתחיל ב"אתם חייבים" ונגמר בחונטה צבאית עממית. מה לנאום הזה ולדמוקרטיה? כלום. "האם אי־פעם חשבת על חירות אמיתית"? שואל קורץ, "חירות מהדעות של אחרים...". נראה שגולדפוס בהחלט מהרהר בזה. הוא הגיע לנקודת השבירה שלו." - https://katzr.net/0b89af

הבקר הגיע במייל מכתב מאורלי נוי** שפותח כך:

"קוראות, קוראים יקרים,
 
נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן, והרקטור, פרופ' תמיר שפר, כך למדנו השבוע, מודאגים. מאוד.

אמנם הימים ימי מלחמה וסיבות לדאגה לא חסר, אבל האם שני הפרופסורים המכובדים מודאגים ממצבם של יותר משני מיליון בני אדם נצורים, מורעבים ומופגזים, שקיבלו את פני החודש המקודש להם בשנה בין עיי חורבות ותימרות עשן? אולי מעתיד המלחמה הקטלנית שסופה לא נראה באופק? מההסלמה המכוונת בירושלים? או שמא מהנהגה משולחת רסן ומסוכנת המסרבת לקבל אחריות על מעשיה?

לא ולא. כהן ושפר מודאגים מדבריה של אשת סגל פלסטינית, פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן, שהעיזה לבקר בחריפות את הטבח שמחוללת ישראל בעזה, לכנות אותו רצח עם, ולקרוא לפירוק הציונות. עד כדי כך נרעשו השניים מעמדותיה עד שהשעו אותה מעבודתה, ללא שימוע וללא הליך תקין."

ברור לי לפחות, שאלה תגובות של שמאל בריא לגמרי. לכאורה, גולדפוס צריך להיות "יקיר העם", ובדימוי מעט מרוחק, הילד שתוקע אצבע בסכר, או אותו ינוקא שצועק: המלך עירום. השמאל לא נעלם, ממש לא. אנשים פוחדים לומר ולבטא דעות חריגות משוק הדעות הבזוי שקיים כיום בישראל. לשמחתי, ישנם בלוגרים רבים שאינם טומנים עטם בכיסם, ורבים מהם גם כאן.

זו חרדה ישראלית, אך היא משותפת לתרבויות עדר שמעודדות קונפורמיזם והסכמה עם "המנהיג/ה" הטובים והמיטיבים, שיציאה נגדה היא לפעמים סכנת חיים, שעליה מצביעה נוי במאמר מנומק יותר, שנקרא: "הפקולטה למדעי הדיכוי" פותח כך: - https://katzr.net/1d1dbc

ההשעיה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן ללא שימוע מצטרפת להיסטוריה ארוכה של השתקה ורדיפה פוליטית באוניברסיטה העברית. את ערכי "ההכלה והגיוון", שראשי האוניברסיטה מתגאים בהם, הם זרקו מחלונות הקמפוס בהר הצופים.

את מאמרה היא מסכמת כדלקמן:

יש לקוות שהביזיון הזה יהדהד החוצה בקול גדול, ויחשוף את קלונה של האוניברסיטה העברית כפי שראוי לה. עד אז, הקורס היחיד שמצאתי בשנתון שנראה כהולם את האוניברסיטה ואת המטען האקדמי-חינוכי שביכולתה להציע לתלמידיה הוא זה המוצע במחלקה למדע המדינה ומזכה את תלמידיו בשתי נ"ז – מקיאוולי.

פעם, לפני המון שנים טענתי במרץ רב, שכל עוד אני יכול לבטא דעותיי ללא חשש וללא חרדה, הרי אנחנו במדינה דמוקרטית. נעלמו מעיניי העובדות, שאבי שעבד במוסד הסתדרותי, הוקפא מקידום בגלל שיוך מפלגתי לא נכון, ושתקופה ארוכה בצעירותי בשנות ה- 20+ צחקנו ש"השב"כ מאזין לנו" בשיחות הטלפון [היו רגליים לצחוק]. אבל ככל שהזמן מתקדם הקרנפיות, שבהחלט מאפיינת את הישראלי הממוצע, הופכת בולטת, חסרת בושה וגם מבקשת "חיזוקים" לקיומה.

האם אורלי נוי ורוגל אלפר ייהנו עוד שנים מחופש הביטוי?

- - - - - 

* רוגל אלפר - ויקיפדיה - https://katzr.net/759abe

** אורלי נוי - https://katzr.net/0edbd4

356 - עידן הבינה המלאכותית - דו שיח אודות יצירה בעידן הבינה המלאכותית, או "הבינה החליפית"

השבוע, 22.3.2024 נפתח בשרביט החם נושא ה- AI. שמח לצרף את הפוסט שלי מה- 11 במרץ 2024

במלים אלה פותח חברי הטוב, דובי לוקסמן, בקבוצת השירה שלנו, ננו שיר, האיקו, סנריו, את הססטוס שלו:

חברים יקרים,

בעידן הבינה המלאכותית המשתלטת על כל אפיק של חיינו, נתתי לאפליקציית ChatGPT משימה לכתוב לי 5 שירי הייקו ובחרתי את הנושא ״ציפור״.

תתרשמו בעצמכם…

להערכתי היצירתיות עוברת פאזה ליכולת לכתוב לבינה המלאכותית פרומפטים טובים יוצר.

סוגיה משפטית - האם יש לי זכויות יוצרים על השירים..:

צפור מחרישה

פינת גן חורף דוממת

רק רוח משתוללת

ציפור מתרכזת

בניגון מסולסל ועתיק

שדה פורח בחורף

ציפור פורחת מעץ

מנפנפת כנף במרץ

משבר נפש עבר

ציפור מרחפת

מעל גבעה בודדה

אור עז מתפשט

ציפור מחפשת

לעצמה קרקע מוצקת

שמים מתבהרים

* * *

בחרתי להגיב לשירים ולהצהרה זו כדלקמן -

הערות חשובות:

1. שיר ראשון - מחרישה-דוממת, גיבוב שלא מוסיף דבר לשיר אלא מקבע איזו דממה אונטולוגית, שהשתוללות הרוח לא ניגודית לה מספיק.

2. הטור השלישי בשיר השני מכיל 8 הברות, אין בו ניגוד ותמונת הטבע, אם יש בו, לא ברורה. הסינסתזיה [עירוב חושים] של ריכוז-ניגון בציפור שמצייצת ולא מנגנת לא מחלצת את השיר מחדגוניותו. השדה הוא תפאורה ולא מרכיב משמעותי.

3. כמו בשירים קודמים - יש ויתור על 5-7-5, ואין לי טענות, נהפוך הוא. עם זאת, ההחמצה של כפל משמעות המילה "פורחת" בשל מיקוד הפריחה בתנועת הכנף קצת מחליש, והסיום מצויין, ברור, ציפור הנפש, או ציפור המכנסיים של חנוך לוין. גם פה אין ניגוד אלא נסיון לבנות תנונת נוף רציפה.

4. השיר הרביעי איכשהו בונה תמונת נוף, אם כי מעט "מסתורית", ולי זה מזכיר סיפורי חטיפת אנשים ע"י חלליות באמצעות קרני אור, או התגלות אלוהית וכו' הניגוד לא קיים, כמו בשאר השירים, מפני שהניגוד לא נתפס כנראה בהוראות שנתת כרכיב מהותי בהייקו.

5. האחרון הוא הייקו סביר לגמרי. הניגוד אמנם לא קיים, אבל ברקע יש חושך-אור, כהה-בהיר אז זה יוצר תמונה רבמימדית.

לענ"ד - ה- AI פרימיטיבית לגמרי. כל היסודות החיוניים שעולים בשירים שאתה כותב לא קיימים כאן. השפה דלה מאוד, השימוש בצורות הפועל ובצורות הבנינים חדגוני. יש משהו מונוכרומטי בשירים, לענ"ד בעיקר בגלל שאין מחשבה על הניגוד. הניגוד בZEN וגם בשירת ה-הייקו [שירת ZEN] פותח אפשרויות מבט רחבות ומגוונות יותר, מציפור מחפשת אדמה מוצקה, שמים מתבהרים. ציפור בסופה - מחפשת קרקע מוצקה - נחשולי מים, למשל... [לא שזה מוצלח, אבל את זה כתב אדם ולא מכונה.]

אחרון - האם תרשה לי לפרסם פוסט בבלוג שלי תוך שימוש בסטטוס שלך ובתגובות שלי?

דובי ענה לתשובתי ולהערות השונות

:

הרשו לי להגיב לכולכם…

זאת היתה חשיפה ראשונית של שילוב טכנולוגיה מתפתחת ואפיק אמנות, שירה במקרה זה.

להווה ידוע שלקבלת תוצאות טובות יותר יש צורך בפרומפטים משובחים יותר שזאת אמנות בפני עצמה.

אני קורא חלק מתגובותיכם ונדמה לי שאני שומע את ״זעקת הקוזאק הנגזל״.

לדעתי אם יישלחו השירים הדיגיטליים לתחרות שירי הייקו, הם לא יזכו במקומות האחרונים כולל בהשוואה לשירים פרי קולמוסי או קולמוסיהם של אחרים כולל בקבוצה זאת (לא נאמר כדי לפגוע).

הקדמה הטכנולוגית פשתה גם בתחומי אמנות אחרים כמו ציור, מוסיקה ועוד.

אני בהחלט בעד העקרון שיש להטיל ספק בכל דבר אבל חשוב לשמור על פתיחות כל עוד סוגיות לא נבדקו עם תום.

בטרם יסתיים העשור הזה לא יוותר תחום אחד שבו לבינה המלאכותית לא תהיה כניסה (אני מעריך שגם בתחום הרגשי/מנטלי/תודעתי). לא בכדי הקונגרס האמריקני מוטרד מכך.

הגישה הנכונה צריכה להיות להגדיר את הנישות הנכונות.

המונח קונספציה משתלב גם כאן במובנו השלילי.

המענה -

יתכן שהם, שירי ה- ב"מ,  טובים משירי הייקו שנכתבים כאן, אבל הם ממש אבל ממש לא הייקו, ולו רק בגלל שהפרמטר המרכזי חסר בהם - הניגוד. 

סיכום -

אין ספק שבעתיד הלא רחוק, הבינה מלאכותית תידרש לכתוב שירים. כבר היום היא נדרשת לכתוב סיפורים, כאלה שנשלחים לתחרויות אנונימיות. מה קורה בתחרויות אין לי מושג, כי הזוכים יש להם מראה ושם אנושי.

השאלה האם דובי צודק במחשבה שלו, שהתפיסה האנושית ביחס בין שירה לשפה היא קונספציה שהגיע זמנה להישבר? מן המקובלות ששירה היא משיאי השפה, הביצוע הכי קיצוני ואפשרי של השפה ברגע היסטורי כלשהו, כל שפה.

בדיון עם דובי הוזכר דוד אבידן וספרו "הפסיכיאטר האלקטרוני שלי - שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב"[ בבל, 2001], וכל קורא עיתון, מדיה חדשותיות שונות, יודע שכבר היום יש טיפולים נפשיים מבוססי ב"מ.

האתר הזה יוצר הייקו עפ"י הזמנה, לא צריך להיות משורר לצורך כך:

הכנסתי למייצר ה-הייקו את המלים הבאות:

sun, shadow, blind, joy, rear

זה מה שקיבלתי:

Sunrise casts shadows
Blind to the world's chaos, find
Joy in the rear view

Golden rays shine bright
Shadows dance, blind to the night
Bringing joy to all

In shadows we find
Blind to darkness, joy entwined
Sun's rays from behind

או בתרגום AI לעברית - 

הזריחה זורקת צללים עיוורים לבלגן העולם, מוצאים שמחה בראי המראה האחורית

קרני זהב מזהבות מאירות הצללים מרקודים, עיווים* ללילה מביאים שמחה לכל

בצללים מוצאים עיווים* לחושך, שמחה מתלבשת קרני השמש מאחור

*עיווה, עיוו, עיווים = מקמטים פניהם למראה דבר מה.

מיותר לציין שתבנית ה- 5-75 נעלמה לה, כי לא דרשתי אותה בתרגום. המילה עיווים בשיר השני צ"ל "עיוורים", אבל, ודוק - הניגוד נמצא, כי הוא נמצא בבסיס המלים שנמסרו למחולל ההייקו.

האם השירים גרועים? מה דעתכם? - תיאורי טבע אין בהם, זה בטוח.

זה המקור

https://milimveod.wordpress.com/2012/05/30/haiku/